הפסקת טיפול

רציתי להתעניין, אם מטופל בוחר לקחת הפסקה מטיפול דינמי שנמשך כבר כמה שנים והוא מרגיש תקוע, למרות שיש לו קושי מאד גדול להפתח וגם בטיפול, ולכן בעצם אולי הטיפול תקוע, מה תהיה תגובה הולמת למטפל?אם מטפל בוחר להאשים את המטופל שהוא לא עובד מספיק או לומר לו שהוא בורח מהטיפול, זה לגיטימי?האם ניסיון לזעזע או לנער את המטופל על מנת להישאר בטיפול הוא נכון?או לגרום לו לחרדה יותר גדולה אם הוא בעצם בוחר להתעסק ,לטענתו, בשיטת טיפול יותר שטחית וטכנית במקום להיכנס לעומק?המטופל לא מעוניין להשאר ללא טיפול אלא לבדוק דבר אחר, כמו אימון אישי...תודה

הטיפול הדינמי הוא הסוכן הראשי של אותה אידיאולוגיה קפיטליסטית שאני מדברת עליה וממנו צמחו כל יתר "הטיפולים"- להתקע שנים על גבי שנים בטיפול כאשר התשלום מובטח וזורם כל הזמן באופן חד כיווני ואינו עוזר לאיש... מתי תבינו אנשים? קראו קצת ספרים בנושא.

שלום, רוצה לשתף בחוויה קטנה שקרתה לי בתחילת תהליך אימון אישי, לאחר שנים נמרחות של טיפול פסיכודינאמי. אני בת 44, סובלת מדכאון וחרדות 30 שנה, מטופלת שיחתית ותרופתית כשבע שנים - ללא הצלחה משמעותית ודי מיואשת מכיווני הטיפול השיחתיים. בשנים האחרונות הייתי בטיפול אצל פסיכואנליטיקאי בכיר ומפורסם. לאורך כל שנות הטיפול הלא רציף הרגשתי תסכול, למרות שאני בטוחה שהוא ניסה לעזור כמיטב יכולתו. והנה לאחרונה, התחלתי בתהליך אימון אישי עם בחורה צעירה ממני, הרבה פחות מנוסה מאותו מטפל דגול, ולהפתעתי הרבה מצאתי מספר הבדלים משמעותיים בין שיטות הטיפול, שהקלו עלי קצת את הסבל. 1. המאמנת לא היססה לתת לי את מספר הנייד שלה כדי שאתקשר במקרה הצורך בעוד שהמטפל הנכבד איפשר להתקשר מדי פעם אבל טען שעליו להכיל את "ייאושי" רק בפגישות הטיפוליות ולא ביניהן!ככה זה כשמפורסמים ועסוקים. 2. מעולם, ואני מדגישה זאת - לא הרגשתי שבאתי לפגישת טיפול במצב רע ויצאתי מעודדת. מפגישת אימון אליה הגעתי די מותשת מחרדות ומייאוש הצלחתי לצאת טיפה מחוזקת, לא בגלל דברים מיוחדים שאמרה המאמנת, אלא כיון שהיא באמת התאמצה להיות איתי ולומר לי מילים מרגיעות, מה שהוא לא עשה בפגישות רבות מדי. אשמח לקרוא התייחסות שלכם לדברים הללו. איני ממליצה דווקא על אימון אישי, אבל לדעתי הטיפולים הפסיכולוגיים אינם מניבים תוצאות משמעותיות ובמידה וכן - התהליך איטי, מייגע ויקר להחריד! אני לא מאמינה בפתרונות אינסטנט אבל יצאתי מיותר מדי פגישות טיפוליות סתמיות!.

שרון שלום רב, אני חושבת ששאלתך חשובה ומעוררת בוודאי ויכוח גם בין גישות טיפוליות שונות. הגישה האישית שלי אומרת שאם את בטיפול כמה שנים וחשה שיש תקיעות בטיפול זו הרגשתך האישית והיא לגיטימית ואמיתית. זה הטיפול שלך ורגשותיך הם החשובים. המטפל צריך להיות מסוגל לתת לכך הכרה ולנסות להבין יחד איתך מה תוקע את הקשר. איני חושבת ששיטות אחרות הן שטחיות, הן אולי מטפלות במישור אחר של הנפש, שהינו מודע יותר, אך כנראה עדיין יכולות לחלחל ולהשפיע באופן משמעותי ולחולל שינוי, עובדה שיש אנשים שמאד נעזרים בהן... הייתי משתפת את המטפל שלך בחוויה שאינו מכיר ברגשותיך, ובחוויה שאת חשה מואשמת וזה לא נעים לך. אולי מכאן תוכלו להבין יותר את החשש שלך להפתח (אולי קשור בדיוק בחוויה הזו שכאשר את נחשפת את מקבלת ביקורת). שבוע טוב, שרון