שרון

שבוע טוב, האם יש דרך להסביר אי יכולת לעבור מבית ההורים לדירה באופן עצמאי? את הקושי בניתוק הרגשי מהורים שלפחות אחד מהם היה אלים ומתעלל פיזית ושניהם התעללו נפשית (ועודם ממשיכים...) כיצד לא בורחים מבית כזה ומפתחים חרדות עצומות משכירת/מקניית דירה? כל הניסיונות לעשות זאת שרדו מספר שנים בלבד. איך לצאת מזה?

שלומית שלום, שאלתך היא שאלה קשה, חשובה ומורכבת. את בעצם שואלת איך זה שלמרות הקשר הלא מזין ותומך שהיית אמורה לקבל מהוריך עדיין קשה כל כך להפרד מהם, ואולי אף קשה יותר ממי שקיבל את התמיכה והעידוד לו נזקק.. ובשאלה טמונה כנראה התשובה. כאשר אנו לפותים בקשר שהינו חסר, מכאיב ומאכזב, דווקא שם התלות מסובכת ומורכבת יותר והיכולת להפרד קשה. חלק מזה כנראה קשור לכך שלא היתה הענות תואמת לצרכיך כך שתוכלי לפתח בטחון ביכולותיך וכישוריך, שתחושי שאת יכולה להסתדר בכוחות עצמך ולבנות את חייך. חלק אחר יתכן וקשור בהזדקקות ההדדית (המתעללת והקורבנית) שיש בינך לבין הוריך. למרבה הכאב, רק בידך לצאת מתלות זו, וזה קשה מנשוא כי הם לא יהיו שם לעזור לך בכך. אך טיפול יציב ותומך יכול לחזקך בדרך הזו, גם אם יהיו בה עליות וירידות, יציאה וחזרה הביתה, רק לא לוותר על עצמך. מאחלת לך שתמצאי את הדרך שלך, שרון