שאלה

שלום שרון, מטרידה אותי שאלת שיעמום המטפל. - אם כאשר מטפל מבטא שיעמום/ עייפות במהלך הפגישה באמצעות פיהוק ו/או "ניקור" - זה מעיד שהטיפול מיצה את עצמו ביניהם? זאת אומרת אם זה ביטוי להתנגדות אצל המטפל? לכך שמטפל מתחיל לאבד עניין במטופל ולכן גם לא יוכל יותר להועיל לו? (ברור שאם זה היה להיפך, אז פרשנות של עייפות גרידא לא הייתה "עוברת" והיה ניסיון לפרש זאת יותר לעומק כהתנגדות וכדומה...) קיימת אפשרות שלמטופל יש נטייה לארכנות מסויימת בדיבור ולפירוט יתר -+ קושי להגיע לעיקר וזה "תורם" לעניין. אך כיצד אפשר לשנות זאת? זה מאד מתסכל!! והאם לא כדאי להשקיע במציאת מטפל אחר שמסוגל יותר להכיל, או בכלל לוותר על טיפול מהסוג הזה (דינמי) בשיחות? התחושה של הימאסות - לא נעימה בכלל (בלשון המעטה). תודה וסליחה על אריכות היתר...(-:

שלומית שלום, תחושה של הימאסות על המטפל או שיעמום שלו היא מאד לא נעימה והשאלות שאת מעלה הן חשובות מאד, ניכר שאת משקיעה מאמץ רגשי בטיפול. ניכר גם כי את רואה את המורכבות של הנושא, ומוכנה גם להביט בעצמך ולחשוב האם משהו בך מעורר זאת...איני חושבת שזו עילה להפסיק טיפול או שהטיפול אינו מתאים לך, להפך, זה נושא לעבוד עליו כמו כל נושא אחר. למשל, לפתח את היכולת שלך להתמודד מול דחייה מסוג זה, לברר אותה עם האדם הפוגע.. יתכן שפיהוק המטפל לא קשור אליך כלל אלא למצב אישי שלו. אולי זה מצב שנתקלת בו בעבר ועתה יש אפשרות לברר אותו. לדעתי עם כל הקושי את צריכה להעלות את מחשבותיך עם המטפל ולדבר עמו על כך. (ואינך צריכה להתנצל על אריכות דבריך, את מבטאה עצמך מצוין..). סופשבוע נעים, שרון

שלומית היי אני מזדהה לגמריי עם דברייך .. גם אני מרגישה שנמאסתי על המטפלת שלי , שאני משעממת אותה, ושהקשר הזה חונק לה מידי .. ושכבר לא בא לה לשמוע אותי , וזה מגיע למצב שלי ממש בא לקום וללכת.. לא יודעת אחרי שנה וחצי הקשר שלנו השתנה :(