את חושבת?

שרון שלום, אני לא כ"כ מצליחה להתאפק מלנסות ליצור קשר עם המטפלת שנטשה. אני פשוט מאוד מתגעגעת לטיפול שלנו, אך היא לא עונה לי באופן עקבי, מתעקשת ושוב מתעקשת. את חושבת שבניסיונות האלו שלי, אני מפחיתה את הסיכויים לחזור אליה לטיפול? מתי לדעתך נוכל לחזור לטיפול? עוד מעט יעבור כבר חודש. אם היא לא תקבל אותי אחרי שהזמן יעבור, אני אשבר לגמרי, כי זה מה שמחזיק אותי כרגע בחיים. זה מה שנותן לי תקווה. מה את חושבת?

חישבי לרגע על מצב הפוך, בו את מרגישה שפלשו לך למרחב. ורוצה להתנתק. על מנת לחשוב/ לברוח/ להרגע או כול סיבה אחרת. והזמן לו היית נדרשת הוא שלושה חודשים, אבל ב-ש-ק-ט! איך היית מגיבה לו היו מנדנדים לך? מציקים לך? ובעיקר לא מכבדים את בקשתך? האם את היית מגיעה למכקנות אחרות? תנסי, לרגע אחד לענות(לעצמך) ממקום אמיתי, ולא זה המרגיש ננטש!!

אני באמת מנסה (במושגים שלי), אבל זה קשה לי לחשוב שהיא שכחה אותי ככה. והכי מייאש אותי לחשוב שגם אם אשמור על דיסטנס בסופו של דבר תשובתה אלי תהיה שלילית. זה יהרוס אותי!!!

מזל שלום, אני חושבת שקשה לעמוד בשלושה חודשי הפסקה, במיוחד עבורך שהטיפול כ"כ משמעותי ומרכזי בחייך. נראה לי שהקושי הוא באי היכולת לדחות סיפוק של צורך כשהוא עולה. הרי שתינו יודעות שעדיף היה שלא תתקשרי למטפלת, שזה כנראה מטריד אותה. הבעיה היא שקשה כ"כ להתאפק. מה עושים עם הדחף או הצורך הזה? (שחלקו אולי הרסני אך חלקו נזקק כמו ילדונת המתגעגעת לחיקה של אמא). אולי הפורום נותן מקום זמני לצורך הזה, אך איני בטוחה שהוא מספיק. ראיתי שאת אוהבת שירים, אולי גם לכתוב בעצמך? מעין יומן דרך על שלושת החודשים הקשים האלה.. אולי לאחרים כאן יהיו עוד רעיונות.. לילה טוב, שרון

שזה קשה, אם לא בלתי אפשרי. ובמיוחד עבורי. קשה לי להבין איך הציבו לי תנאי כזה- אולי לא באמת מכירים אותי ואת קשיי. לטיפול אחר אני לא הולכת כרגע כי אני לא מסוגלת. לא מסוגלת...