רוצה למות 2

אין לי למה לחיות. אף פעם לא אהבו אותי, אף פעם לא הייתי מסוגלת להיות אהובה. אני אדם מושחת, מקולקל, פגום. עובר עלי סבל רב, מרה שחורה. אף פעם לא קיבלתי מכתב, מילת אהבה, אף פעם לא הייתי מסוגלת שיאהבו אותי. אף פעם לא סמכתי על עצמי, לא על אחרים. עברתי טראומות קשות בחיי, אני מתהלכת עם חור בבטן עם הרגשה חסרה. אני חסרה מלידה.

היי מזל נשמה אני לא מכירה אותך אני גולשת לגמרי חדשה כאן בפורום והבנתי מהמיילים האחרונים שלך שהיית בטיפול ועכשיו כבר לא כי המטפלת שלך לא רצתה אותך יותר אין לי מושג מה קרה שם ועכשיו את אומרת שאולי תפוטרי מעבודתך האם זה וודאי? אפילו אם כן- עדיין זו לא סיבה לשקול התאבדות. מה פתאום? אין מצב שאין איש בעולם שאוהב אותך. עם מי את גרה? האם יש מישהו שאת יכולה לומר לו את כל הדברים שאת כותבת כאן בפורום? נשמה. את בעלת ערך גם אם אין איש בעולם שאת חושבת שמראה לך זאת. את בעלת ערך כי את נבראת בצלם אלוהים וכל אחד שנברא בצלם אלוהים הוא בעל ערך. אסור לך לחשוב שאת חסרה, מקולקלת מושחתת. מה פתאום? איזה פשע כבר ביצעת שאת חשה כך? אם את רוצה תכתבי לי. אני עדיין כאן בזמן הקרוב. בינתיים נשמי עמוק. שימי כל יד על הכתף הנגדית שלה. חבקי את עצמך. וכבר יש כאן מישהי בשבילך. את!!! תני לנשמתך להיות נוכחת בשביל הילדה הקטנה שבפנים. קודם כל תבטיחי לה שאת כאן בשבילה. הכל יסתדר נשמה. סבלנות...

תודה לך, אבל כ"כ קשה לי. מעולם לא היה קשה כך. נתתי את הנשמה בעבודה ומשום מה הכל השתבש שלא באשמתי, פשוט אלוהים רצה שיהיה כך- דווקא בתזמון שבו אני בשפל, קרה גם המקרה עם העבודה. ושוב אני צריכה למצוא את עצמי מסבירה הסברים מול אנשים, תלויה בהם למחייתי, צריכה להסביר את עצמי כל הזמן. צריכה לחכות לגזירות מאנשים בשר ודם. אין לי כוחות, אני לא מוצאת בעצמי כוחות לזה. ניסיתי לחפש כל העת- אך לא מוצאת כוחות. איך הפנו לי כך את הגב? אני מתהלכת בין אנשים כאילו אני לא פה- אני לא מרוכזת, לא שמורה, לא מטפחת את עצמי, כ"כ זנוחה. אין לי כוחות...

שוב אני .. מחבקת אותך , ומקווה שהחיבוק ימלא את החור , אפילו בקצת, את לא לבד. שרית

שרית תודה, אני מעריכה את החום שלך. כ"כ קשה, הלב שלי כבר לא עומד בזה. אני חולה מאוד. אני בתחתית, ואיני רואה תקווה למצבי. הכל כ"כ עקום, כ"כ השתבש. גם המילים אינן עוזרות לי. כל הזמן מתרפסת בפני אנשים, מתגוננת, מסבירה, מגמגמת, מרגישה פגומה, כאילו אין לי זכות להיות כאן ביניכם.

מזל ערב טוב, אני רואה שחזרת אלינו ומצוקתך הרבה כבר מקבלת הדים רבים ואוהדים כלפיך. אני יודעת שעוברת עליך תקופה קשה ביותר, תקופת המתנה שבה את אמורה לנסות ולהרגע מכל מה שקרה בטיפול, ולתת גם למטפלת שלך פסק זמן. אני מזכירה לך זאת בעקבות הודעתך הקודמת בה הבעת כעס על המטפלת שאינה עונה לך. באמת קשה להתמודד עם חור כזה בבטן, והרגשת חוסר. אני מקווה שתוכלי לאמץ לליבך את התמיכה והחיזוקים שאת מקבלת כאן. שיהיה לך שבוע טוב, שרון

אבל איך אפשר להתאכזר כך כלפי אדם שטיפלת בו? האם יש כאן משהו שאיני מבינה? אני חושבת שהבעיה היא בי- שאני פשוט לא מבינה. האם תוכלי להסביר לי? כרגע היא פחות מעניינת אותי (בדיוק כמו שאני לא מעניינת אותה והיא ממשיכה בחייה), כרגע מעניין אותי מה יהיה על עבודתי, איך אפתור את זה.