דכאון

אני בת 26, סובלת מדכאון כבר שנים, בערך מגיל 14. לא מצליחה לתפקד ולשמור על עבודה יותר משלושה חודשים, שותה לא לעיתים קרובות אבל כשאני שותה אני מגזימה לרוב, ואני נהיית מאוד אלימה. לרוב מדובר על זה שאני חותכת לעצמי את הידיים והרגליים וממציאה תרוצים אח"כ לגבי הפצעים. השנה התחלתי ללמוד וגם התפקוד שלי בלימודים גרוע. בשבוע האחרון אני בוכה מכל שטות וכשחשבתי על זה בדיעבד הבנתי שאני בדכאון חמור כי לא הצלחתי למצוא אפילו דבר טוב אחד שעשיתי או קרה לי בשנים האחרונות, ואני יודעת שזה לא יכול להיות, ורק המחלה הזאת גורמת לי לאבד תקווה ולהרגיש חסרת ערך לגמרי.אני מפחדת לדבר על זה ולקבל תרופות, ואני נורא נורא כועסת על חברים שלי שרואים אותי שוקעת אבל כבר התרגלו ל"שטויות" שלי, אם זה החתכים, הדיבורים על מוות והחוסר חשק לחיות. מה עושים ולמי פונים?

רוטי שלום, שאלתך לא ברורה לי. נשמע לי שאת בעלת נסיון בנושא של טיפול, אני טועה? אולי עברת חוויה קודמת שכעת מאיים לחזור אליה, איני יודעת. אך בעיקרון פשוט מחליטים (לפי תקציב ושיקולים אחרים כמו מקום מגורים, סוג מטפל שאת רוצה) לאיזה מסגרת לפנות - פרטית, קופ"ח, מכון, מרפאת חוץ וכו', מתקשרים וקובעים תור..מדברייך נשמע שאת מאד זקוקה למקום עבורך. בהצלחה, שרון