המטפלת שלי עזבה אותי

בגלל שחדרתי לפרטיותה ברגל גסה, אני הבטחתי לשנות את ההתנהגויות ההרסניות שלי והיא אמרה שהיא לא מוכנה לטפל בי. יש לציין שהקשר בינינו היה טוב ושאני יודעת שאני חשובה לה. אני ממוטטת מעצם המחשבה שלא יהיה יותר טיפול אצלה והבעתי חרטה אמיתית עם רצון כן לעבוד על עצמי ולהשתנות. הצעתי הפסקה של שלושה חודשים, היא אמרה שממבט עכשווי היא לא בטוחה שזה יהיה נכון לחזור, אבל לא יכולה להגיד מה תרגיש אחרי תקופה זו. שאלתי היא, מנסיונך ומתוך חוויותייך את, האם יש סיכוי להזדמנות נוספת? האם מטפל יכול לתת הזדמנויות נוספות מתוך אמון בהומניזם וביכולת של בני האדם לשנות (הרי זה הבסיס שעומד מאחורי טיפול באנשים). כיצד את היית נוהגת? קשה לי מאוד עד כידי איבוד הדרך, לכן אשמח למענה מהיר. תודה רבה

מזל שלום רב, איני יכולה לענות על שאלתך, גם מפני שלא פרטת מה בדיוק עשית, (אני יכולה לשער לפי תאורך ולפי תגובת המטפלת שזה היה משהו חמור), וגם מפני שכל מטפל הוא בן אדם עם דעות ועמדות משלו ולכל אחד יש את הגבולות שלו. כנראה שהמטפלת שלך החליטה שחצית קו אדום. תשובה תוכלי לקבל רק מהמטפלת שלך (לגבי הסיכוי להזדמנות נוספת). יש מצבים בחיים שאנחנו צריכים לשלם מחיר על טעות. נראה לי כי בשלב ראשון את צריכה לעשות חשיבה עם עצמך האם ברורים לך מעשיך ומה הביא אותך למקום כזה. אחרי החשיבה הזו הייתי בודקת עם המטפלת אפשרות לפחות לפגישה או שתיים לדיבור והבנה של מה שקרה, ואפשרות לפרידה יותר מעובדת ופחות טראומתית. מקווה שתימצאי דרך אל ליבה של המטפלת לפחות להביע כלפיה את רגשותיך וצערך, שרון קורן לזרוביץ עו"ס קלינית פסיכותרפיסטית

אבל אסור לי להיפגש איתה לפגישה או שתיים רק להניח לה ואז לשאול אותה. אני שואלת אם ממבט של מרחק מהדברים הקשים, יהיה ניתן לחזור אליה תוך זה שאני יודעת בוודאות שלא אחזור על הדברים כי היא הכי יקרה לי בעולם הזה. היא האדם היחיד שלמענו אעשה הכל כרגע.אני מסכימה איתך שהפרידה לא היתה מעובדת מספיק ולכן קבעתי לי תאריך לדבר איתה טלפונית, אנחנו רק בני אדם ואני אדם שאוהב וקשה לי עם זה