הי שרון

היא ביטלה (שוב..) ואני מרגישה הקלה. זה סימן שאני לא זקוקה לה ואולי גם לא לטיפול. בשנה וחצי, מהחוויות איתה, הבנתי שצריכה לסמוך רק על עצמי. שהיא לא בהכרח תהיה שם בשבילי. כנראה שהתחשלתי. ואולי זה רעיון לדרך טיפולית חדשה?....

היי שון, אני שמחה לשמוע ממך. נשמע שלא קל לך עכשיו, אני מצטערת לשמוע שהמטפלת שוב מאכזבת אותך. אולי ההקלה שתיארת נובעת גם מכך שיש לך רגשות מעורבים כלפיה ולא קל לפתוח זאת ולהתמודד עמם. זה כואב לגלות שמישהו שסמכת עליו לא בהכרח שם בשבילך, ואת חייבת לעצמך את ברור היחסים ביניכן וחוויית הדחייה שעולה. מקווה שתעלי זאת בפניה בפגישתכן הבאה. רק כך תוכלי גם לדעת מה נכון עבורך בהמשך. אז שוב בהצלחה, שרון

תודה על תשובתך ועל כך שזכרת.. מעניין שאחרי כל כך הרבה דחיות מכל מיני דמויות משמעותיות יותר/פחות בשבילי, אני עדיין מתאכזבת... (אז נכון זה לא רק 'הקלה') אני אמורה להיות יותר מחושלת. לא יודעת אם זה בגללי- שקשה לשאת אותי לאורך זמן, או שפשוט אין דבר כזה - 'להיות שם' בשביל מישהו לאורך זמן. (מעדיפה שזאת תהיה האפשרות השניה..) אני כבר לא מאד צעירה וזו גם לא הפסיכולוגית הראשונה ולא יודעת מה נכון בשבילי. קשה לי לנטוש אבל גם קשה להינטש בכל פעם מחדש. מה נכון לי - "שאלת המיליון". מאד מאד מעריכה ומכירת תודה על כל העצות שאת נותנת, בכל כך הרבה אמפתיה. ת ו ד ה .