חרדות של לפני חתונה

אני עומדת להתחתן כאשר זה דבר שמאד רציתי. כעיקרון טוב לי עם החבר שלי אבל אני לא "מאוהבת" או "דלוקה". אני נוטה לייחס את זה לעובדה שאני אדם עצמאי ובת 35 ואני לא ילדה קטנה. אנחנו נהנים יחד, יש דיבור טוב, חושבים אותו דבר וכו'. לכן החלטנו להתחתן. יום אחרי ההחלטה פתאום אני חושבת שאולי לא נהגתי נכון... מה יהיה, איך יהיה. ההורים שלי מתייחסים אלי כ"כלה" ולי קשה עם המילה הזו כי תמיד כולן היו כלות אבל אני לא. מעבר לזה אני אדם שמאד סולד ממגע צמוד (עצמאית וכו') והוא כל הזמן שולח ידיים. ברור שיש יתרונות כמו זה שאני כבר לא לבד, אני אנהל בית משלי, זוגיות וילדים וכו'. מה עושים עם כל הרגשות הללו?

יעל שלום רב, תשמעי, אכן לקבל החלטה כזו אינה דבר של מה בכך, וטבעי שיתעוררו רגשות שונים ומעורבים, בעיקר שאת מעידה על עצמך שאת אדם עצמאי. לדעתי, קשר שבו יש הבנה ודיבור טוב והנאות משותפות הוא קשר עם בסיס טוב שיש לו לאן להתפתח...אני מבינה שקיימים רגשות מוקדמים יותר והתלבטויות סביב המחויבות הזו, מתבטא אולי ברגש הלא נוח עם המילה "כלה", ועם תחושתך שיש איום מסוים על עצמאותך, אם תתמסרי למגע של בן זוגך. אולי את נוגעת בנושא של קירבה ומרחק שעוד בתהליך התגבשות ביניכם. אני חושבת שהיה טוב אם היית יוצרת לך מקום, (אולי עם חברה טובה או עם איש טיפול אם העומס מתגבר מאד) בו תוכלי פשוט לדבר על כל הרגשות שמתעוררים, עם מישהו שאינו שיפוטי או מבקר. הרבה הצלחה, שרון קורן לזרוביץ עו"ס קלינית פסיכותרפיסטית בהצלחה,