משיכה לסבל

איך היית מציע להתמודד עם דחיה של מטפל שאולי מתייחס אליי כאל מובן מאליו. לא מחזיר טלפונים גם כשמבטיח לעשות כן(בזמני חופשה למשל) יש פער בין מה שמצהיר (שמעוניין לטפל בי ורוצה לעזור לי) לבין איך שמתנהג הבעיה שזה גורם לי למשברי אמון וכל פעם מחדש משתכנעת מחדש ומתאכזבת מחדש. הבעיה שכל כך תלויה בו וזה מתסכל ושובר אותי. בכל פעם מאשימה את עצמי שאולי בגלל משהו שאמרתי הוא כועס או שבכלל התחרט. מרגישה כל כך חלשה ולא מסוגלת לכעוס לאורך זמן, או לחתוך וזהו. ואולי עכשיו הוא זה שחתך סופית ונעלם... גם שיחה על זה לא עזרה וזה דפוס חוזר אצלו. או אצלי?

שלום בירנית, אם היה מדובר בחבר או בן זוג, ולא במטפל, הייתי ממליץ לך לקחת צעד אחד או שניים לאחור, לתפוס מרחק ולא להיות מובנת מאלייך. והאמת היא שכאשר את מדברת על יחסייך עם המטפל, לא ברור שאת מדברת "רק" על מטפל, כלומר, שהקשר שלך איתו, מבחינת פנטזיות וציפיות, אכן מצטמצם לתחום הטיפול. ואולם, הואיל ומדובר במטפל אני כן מציע לך לשוחח איתו על כך, אך לא מעמדה מתרפסת, עד כמה שאת יכולה, אלא מעמדה אסרטיבית: "אני מאוד מאוכזבת ממך - אתה מבטיח דברים שאתה לא עומד בהם" (כאן את מתייחסת לעובדות שאי-אפשר להתווכח איתן), או "אל תבטיח לי דברים שאתה לא יכול לעמוד בהם" כשהוא יבטיח בפעם הבאה. כנראה זה דפוס חוזר אצלו וגם אצלך ואמירות כאלו יכולות לשבור את הדפוס ולהגדיר מחדש את היחסים. ובירנית, אל תפליגי רחוק מדי ברומנטיזציה של הטיפול: סליחה על הבוטות אבל המטפל שלך תלוי בך כלכלית ולכן הוא לא ייעלם לך כל כך מהר... בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

לדוקטור רובינשטיין , ממש תודה(!!) על הכנות והטיפים. קצת אבסורד שהדפוס ממנו אני סובלת - פחד מדחיה - מחיה את עצמו כל פעם מחדש ואפילו במסגרת טיפולית(!) שבה המטפל אמור לעזור לי להרגיש מקובלת, רצויה ועם תחושת בטחון בקשר הזה. לפחות אצלו(!) ובכך לחזק את ערכי העצמי, אבל במקום זאת עושה בדיוק את ההיפך, מזלזל בי וזה חוזר אליי כמו בומרנג. ואולי זה השיעור שאני צריכה לעבור - לא לסמוך על אף אחד! רק על עצמי(?)... אני לבד.

זה קצת עצוב לשמוע את זה ככה..אני חושבת שאחד הדברים שעוצרים אותי מלהעזר במטפלת שלי זאת המחשבה שהיא מקשיבה לי כי אני משלמת לה...