משתגעת...

גידי שלום, אני בטיפול קרוב ל-3 שנים (מקווה שלא תכתוב לי שזה הרבה מידי..)עם קשר טוב עם המטפלת. היו עליות ומורדות, אך למדתי להגיד את אשר על ליבי גם כשהתאכזבתי ממנה.נוצר מצב שלא מתאפשר לנו להפגש קרוב לחודש בשל ימי עיון שלה ונופש שלי.כל הנסיונות מצידה לקבוע מועדים חלופיים נתקלו בחוסר שיתוף פעולה מצידי,לאמיתו של דבר ההצעות שלה לא התאימו למערך החים שלי הכולל עבודה, משפחה וילדים.מדוע היא לא מסוגלת להבין שיש ביננו כברת דרך של למעלה משעה בבהגיעי אליה,כך ששמונה בבוקר אינו רלוונטי וכנ"ל לגבי שעות הערב המאוחרות.היא מקבלת בבית, כך שהילדים שלה לא נפגעים מעוד טיפול אחד בערב..אני מניחה(או שנסחפתי..).בכל אופן כשמועד הפגישה הרגיל שלנו חלף ולא הייתי בשל מה שרשמתי הרגשתי חסך וכעס נוראיים ונכנסתי לדיכאון.כל היום רק אכלתי ונאכלתי מבפנים על הפגישה (בינתיים רק ה-1) שבוטלה.לא הייתי מסוגלת למצוא מועדים חלופיים איתה כי הרגשתי שאני כמטופלת נפגעתי, מה שלא קרה לשאר המטופלים שמגיעים בימים אחרים והיא עם כל הנחמדות לא מוותרת או תוותר על דברים שחשובים לה.גם אם הרציונל מבין שימי עיון וכנסים הכרחיים בכל תחום ותחום. אני לא יודעת אם אני כועסת עליה או עליי שלא הייתי מסוגלת להתפשר ולמצוא לפחות למקצת מהמפגשים משהו חלופי.כרגע גם בעוד חודש אני כבר לא מעוניינת להגיע.אני כותבת וזה נשמע לי די ילדותי,אבל עצוב לי וכואב לי עמוק בפנים. תודה על היכולת לפרוט מקצת מהתחושות, גם אם זה לא בדיוק המקום המתאים לשם כך.

שלום עדי, אני מודה לך שמצאת בפורום מקום בטוח לחלוק עימנו את רגשותייך. אישית ומקצועית, אני רואה בחודש ההפסקה בטיפול בן 3 שנים דבר מבורך, שיוכיח לך, בניגוד לכותרת של הודעתך, שאת לא משתגעת גם בלי טיפול. גם המטפלת ראויה בעיניי להערכה על שמירתה על המסגרת הטיפולית. חופשה נעימה לשתיכן, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com