איך לחשוף ילדים למציאות הקשה

יש לי ויכוח עם חברה איך לחשוף ילדים למה שקורה היום במדינה או בכלל לארועים כמו יום הזיכרון, יום השואה. היא טוענת שאם לא נחשוף את הילדים למאורעות הדימיון שלהם יעשה מזה יותר ממה שזה והם יפתחו פחדים וחרדות. אני למשל חושבת שאם ילד קטנים לא רוצים להשתתף בארועי יום הזיכרון צריך לכבד את רצונם . מה דעתך? כמו כן קראתי את תשובתך לעינב בקשר לשקרים שאנו משקרים לילדים : יש קודים חברתיים בהם שקרים לבנים הם דבר לגיטימי. ואלוי אפילו מועיל. שקר ידוע הוא שאחרי שמתים עולים לשמים לפגוש את סבתא. לא שמעתי על בן 18 שעדיין מאמין בזה. אז למה אנחנו ממהרים?.

שלום אורית, אני מסכים איתך לחלוטין, בכל עניין הקשור לחינוך, וללא כל קשר ליום השואה, ליום הזיכרון ולמצב הביטחוני, שיש לכבד את רצון הילד ככל שניתן ואם הוא לא רוצה להשתתף בטכס זיכרון כזה או אחר, יש לכבד את החלטתו. ברור שיש לכך מחיר חברתי מסוים מבחינת המסגרת בה מתנהל הטכס ותגובותיהם של ילדים אחרים, אך את ההחלטה על כך מוטב להשאיר בידי הילד, למען ילמד בדרך של ניסוי וטעייה. סיפורים על חיים אחרי המוות ממלאים פונקציה חשובה בגיל מסוים. לא נראה לי שבנה של עינב היה קונה אותם, משום ששאלותיו העידו על הבנה מעמיקה וכואבת של המציאות ונראה שהוא אישית, מבחינת התפתחותו הרגשית, עבר את השלב שבו פנטזיות מהסוג שאת מציעה ישכנעו אותו. לכן הייתי סבור שהוא מוכן לחשיפה למציאות ובמקביל המלצתי על טיפול במשפחה כולה, משום שההורים עצמם, לפי דיווחיה של עינב, חרדים יתר על המידה מכדי לשמש דמויות הוריות תומכות עבור הילד. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין