גבר בן 45 שלא השתחרר מהאם

שמי אור אני בת 34 מתגוררת בת"א, בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ובקיץ סיימתי תואר שני בתרפיה דרך אומנות (לא סתם מציינת השכלה-רלוונטי), לפני כ3- חודשיים הכרתי בחור באינטרט, אהבה ממבט ראשון ( לפניו היו לי מערכות יחסים ארוכות הכוללות מגורים יחדיו)מצאתי בו המון תכונות הדומות לי- רגישות, חום נתינה, יצירתיות-בתחום שונה ממני מעשי "עצמאות" (עצמאי) מתגורר בבית שלו בנס-ציונה . (גם אני הייתי עצמאית בתחום עסקי ויש לי דירה שלי בת"א) ובחודש שהכרתי אותו פרשתי מהעסק על-מנת להגשים את יעודי המקצועי שמאד אוהבת בתחום הטיפול. יצאנו חודש חילקנו את הזמן בין ביתו לביתי ואז בחודש השני כבר לא עבדתי, הוא הציעה שאתגורר בביתו בזמן שמחפשת עבודה, ואף אחפש גם באזור שלו למען העתיד המשותף (השארתי את דירתי לא השכרתי)הוא גר בדירת קרקע עם שטח אדמה גדול אך שני חדרים קטנים (קצת הופתעתי כי הבחור בן45 הטוען שרוצה מאד משפחה, והמקצוע שלו קבלן שיפוצים והנדסאי חשמל יכל לבנות להתכונן למשפחה וגם הגז היה מנותק חשוד) אקצר התברר שהבחור אוכל אצל הוריו כל יום ושוהה מספר שעות שם, וגם שמגיע כל הזמן קונה להם דברים לבית מתנות מסדר, חשתי כאילו הוא בן 16 שגר שם ורצה שאלך לאכול איתו שם כול יום אצל אמא שלו, אני מיד הבנתי שיש לו חוסר נפרדות מהאם(לא שהאם לבד אבא שלו בפנסיה ויש לו עוד אחים קטנים נשואים) אבל אמרתי אל תעשי פרושים פסיכולוגים- עזבתי את העיניין- הלכתי איתו אלהם מספר פעמיים אבל הרבה פעמיים יצאלי בשהות היום להיות בת"א בסידורים, ולא הצטרפתי. במקביל ככל שהקשר ביננו נהייה אינטימי חשתי שהוא מתרחק ממני, התחיל לבקר אותי, על דברים טפלים כמו נקיון עם השלכות לעתיד עם אני ראוייה, מבחנים ( אני לא קיבלתי זאת ואיימתי לעזוב, ואז התנצל שהוא כזה ביקורתי, הפסיק לאמר במילים שוב התקרבנו ושוב ריחוק-במקביל בימים שהייתי בבית רציתי שנאכל בבית הוא סירב בתוקף "בתירוץ" שהבית קטן שמבשלים יש ריחות- בלחץ שלי חיבר את הגז-- להפתעתי סירב לאכול בבית בטענה שאמא שלו תזרוק את האוכל, אם אני רוצה אשאר לבד לאכול- בטענה שהוהורים שלו צריכים אותו כל צהריים ובעתיד שיהיו ילדים יהיה שינוי, ורק אם אבשל את האוכל של אמא שלו, ואם נבשל בבית נזמין את ההורים לאכול איתנווהשוק הגדול שהוא מנווט את העבודה לסיים בשעה 3 כדי לאכול אצלם-- אמרתי לו בעדינות שלנהל משק בית וזוגיות זה - אוכל כסף והכל עצמאות לא צריך את האמא- בקיצור ארזתי את הדברים ועזבתי--למרות שלא רציתי לעשות פירושים פסיכולוגיים-- הבנתי שיש לו סימביוזה וחוסר נפרדות מהאם, וככל שהיה אינטימי איתי הוא התרחק (כנראה מאיים זה לינטוש את הזוגיות עם האם)למרות שאני מאד אוהבת אותו, הוא אדם מקסים הבנתי שחסר סיכוי (אני לא מטפלת שלו)ועזבתי לאחר 3 חודשים , מה שבילבל אותי שסיפר שהיה לו מערכת יחסים ארוכה עם מישהי של כמה שנים (אחר התברר שהיא גרה בעיר אחרת ולא יודעת מה אמת) מאד כואב לי הפרדה כי אני חושבת שאנחנו מאד מתאימים- אבל יודעת שחסר סיכוי כי "נשוי לאם" למרות שאומר שהוא רוצה מאד חתונה וילדים- ולא מודע לכך שיש לו בעייה ולא פתוח להקשבה-- רציתי לשאול את דעתך מה אפשר לעשות במיקרה כזה?? ( מבינה שזה סמביוזה הדדית ושל אם שלא משחררת וכל זה בטח לא מודע)

שלום אור, קראתי בעיון רב את פנייתך המפורטת ולצערי, אינני חושב שאפשר לעשות הרבה במקרה הזה, לפחות לא מבחינתך. אי-אפשר לפרק סימביוזה של עשרות שנים, גם אם הבחור יתאהב בך מעל הראש. כנראה משהו בתוכך אמר לך את זה עוד לפני שעברת לגור עימו, כאשר השארת את דירתך פנויה - וטוב עשית. אל תתייסרי יותר מדיי בעניין החברה שהייתה לו. אולי המגורים שלה בעיר אחרת אפשרו לו לברוח מאימו להבזקים של עצמאות ואולי יש נשים שאף יקבלו את הסידור (למשל, מישהי שזקוקה לאמא בעצמה ותשמח שמישהי תפרוש עליה חסות?), אך לך זה לא מתאים. קחי לך זמן לעבור את תהליך הפרידה, אולי תוכלי להישאר ידידה שלו ואולי לא בעתיד הרחוק יותר והמשיכי להשתמש בידע הפסיכולוגי שלך ובאינטואיציה שלך כמצפן להתנהלותך בחיים, כולל בחירת בן זוג. אין פירושו של דבר שאת צריכה להתייחס לבחורים כאל "מטופלים", אך אינני רואה כל פסול בשימוש ביתרון הזה שלך, כמובן בינך לבין עצמך ולא כפרשנות שתזרקי בפני הבחור. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com