תמיכה

הסתובבתי שנים בטיפולים פסיכותרפויטים אבל זה פשוט לא עובד נראה לי שאני לא מצליח לקבל תמיכה לה אני כנראה נורא זקוק וככה דבר פשוט הופך לסלט של תיאוריות על הפרעות וניתוחים אינסופיים שאין מי שיעצור אותם כי כאילו המטפל "זורם" איתי וככה מפספס אותי ואני הולך וטובע..

שלום אייל, לתופעה שאתה מתאר יש התייחסות רצינית ביותר בספרות הפסיכולוגית ואולי תתפלא לדעת שיש זרמים שלמים בפסיכולוגיה שהתפתחות מתוך התנגדות נחרצת לפרשנות פסיכולוגית ולהרגשה שיש יותר מדיי ניסיון להכניס אנשים ל"מגירות אבחנתיות" תוך כדי טיפול. אני רוצה להציע לך הצעה קצת פרובוקטיבית, שרבים מעמיתיי בוודאי לא יאהבו אותה. אנו חיים בחברה מנוכרת למדיי, שבה כל אדם טרוד בענייניו, כך שחיפוש תמיכה אצל חברים גם הוא הופך לבעייתי, בייחוד אם אתה זקוק לתמיכה מאסיבית. במשך השנים היו לי פה ושם מטופלים, שלפי כל קריטריון לא התאימו לטיפול פסיכולוגי רגיל ולא אהבו אותו. במיוחד הפרשנות הפסיכולוגית נראתה להם משהו "מעולם אחר". כשביררתי איתם מדוע הם ממשיכים לבוא ומה ציפיותיהם, הם אמרו לי איך אני בכלל שאול שאלה כזו - הרי זה המקום היחיד שהם יכולים לדבר על עצמם ואני מתעניין בהם, מקשיב, איכפת לי מהם וכו'. המלצתי לך היא לנסות לחפש מטפל שמראש תגדיר איתו את מטרת הטיפול כהקשבה גרידא, בלי כל ניסיון לפרש את מצוקתך. מה דעתך? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

הצעה מעניינת אלא שהקשבה בלבד של המטפלת עדיין לא מאפשרת לי להקשיב לעצמי. מאמציה הכנים להקשיב ולהבין ברורים ואני גם מלא הערכה על הפתיחות והכנות מצידה לשתף אישית וכמטפלת כדי שארגיש פחות מאויים, אלא שאני נשאר עם תחושה קבועה שאין לי במה להיאחז ואני זקוק למשהו כזה נואשות. כאילו באים לקראתי אפילו מעל ומעבר ולמרות הכל זה כאילו לא מצליח לפגוע, לפעמים נראה לי שנותנים לי הכל ואני לא מצליח לקחת כלום.. גם אני נשאלתי לגבי הציפיות ואין לי בעיה בכלל עם פרשנות פסיכולוגית אלא שאני תמיד מרגיש שהפרשנות מפספסת אותי, גם אם זאת הפרשנות שאני מציע והיא מקשיבה ומקבלת וגם אם היא מציעה ואני מקשיב. פשוט סיוט.