צחוק היסטרי
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
סוף סוף הגבר שנפשי חשקה בו מאד החמיא לי והצחיק אותי מעט (שנינו נשואים), מצאתי את עצמי מבלי יכולת להפסיק צוחקת צחוק היסטרי. לציין, שבעלי טיפוס הכי קשוח בעולם עלי האדמות, מעולם לא הצחיק ולא החמיא, אך, השלמתי עם זה... מה יכולה להיות הסיבה שלא יכולתי להפסיק לצחוק שבמבט לאחור זה לא כל כך הצחיק, האם זה בעייה נפשית, פיזית, פסיכולוגית? אני חוששת שעתה, אני איראה בעיני הגבר כטפשה כי זה לא אמור כל-כך להצחיק, אגב, גם הדבקתי אותו בצחוקי, אך הוא לא צחק בהסטריה ובלי הפסקה , מה הסיבה לכך - מהאלמונית.
שלום אלמונית, בלי להיכנס ל"פסיכולוגיית המעמקים", צחוקך נשמע כתגובה של מבוכה להתנהגות שאינך רגילה לה והעובדה שהגבר השתתף בצחוק, גם אם לא היה היסטרי, יכולה להסיר חשש מלבך שמא בעקבות צחוקך נתפסת בעיניו כטפשה. ברור שהתגובה פסיכולוגית ולא פיזיולוגית. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין
מנהל פורום פסיכותרפיה
