הפחד מהפחד

שלום לכולם. אני בעיקרון סובל כמה שנים מחרדות שבאים לידי ביטוי בסימפטומים הפיזיולוגים שכולם מכירים ובד"כ השתמשתי בציפרלקס כדי להתגבר, וזה היה עוזר לי , שימוש של חודש, ואז יש לי למשך חצי שנה שקט, עד שהיה חוזר ושוב הייתי לוקח וכן הלאה. בפעם האחרונה שלקחתי אותו חוויתי תופעות מאוד לא נעימות מיד בתחילת השימוש, חרדות מוגברות פי כמה וכמה. שאני מדבר על פחד מטורף, אימה, בלי שום הסבר, אם החרדות הרגילות שלי בד"כ היו קשורות למשהו פיזיולוגי היפוכונדרי, אז כרגע פשוט הרגשתי פחד ואימה בלי הבנה ממה אני פוחד. כאילו פוחד מהפחד. הרגשה איומה מאוד, שאני באמת לא מאחל לשונאים שלי. הפסקתי על דעת עצמי את לקיחת הכדור, ובאמת התופעות הללו החלו לפחות, אך לאחר זמן מה הם שוב חזרו בתדירות מסוימת. ולאחר זמן מה הם החלו אפילו להתחזק ולבוא כל יום או כל יומיים. פעם הפחד הזה, פעם הרגשה של ניתוק מהמציאות כביכול כמו בתוך "בועה". בשבועיים האחרונים אני סובל יום יום בלי הפסקה מההרגשה של הפחד האיום הזה, שמתלוות אליו מחשבות איומות גם, כמו, "אני מרגיש מוזר" "אני חושב שאני לא בסדר", "זה ניראה לי רק מחמיר" "מי יודע לאן זה יגיע" "אולי אני אשתגע מזה" "אולי אני אצטרך להתאשפז בבית חולים לחולי נפש" "אולי זה הסוף שלי" "אני לא יודע איך לצאת מזה" "אולי הכדורים דפקו לי את המוח" והרבה מערבולות ולופ של מחשבות רעות מאוד. שאני במצב הזה, אני יכול לפחד מאוד ולהבהל מכל שטות הכי קטנה, כי ההרגשה היא של פחד ולא משנה כבר מה הסיבה, הסיבות באות כדי לתת תירוץ כביכול. ומה שיפה הוא שאני יכול לצאת מתוך מצב כזה להרגשה טובה יותר משמעותית (לא תמיד עובד, ולא תמיד מתאפשר, אבל בהחלט בדוק) אם אני עושה ספורט אירובי, או שר ומנגן, או מקבל חום מאישה, מה שמראה לכאורה שזה לא משהו פיזיולוגי במוח שנדפק. אני החלטתי כעיקרון שאני לא רוצה יותר להשתמש בכדורים כימיים, אלא באמת רק כמוצא אחרון. התחלתי טיפול הומאופתי, (אני רק ביום השלישי), ובמקביל אני עושה היפנוזה לשחזור זכרונות (עשיתי 2 פגישות) , והתחלתי טיפול קרניו סקראל. אולי כדאי לציין שבמקרה או לא, אחרי הפגישה הראשונה של ההפינוזה הרגשתי רע שבוע שלם, ואחרי זה היה לי שבוע שקט יחסית. ואחרי הפגישה השניה הרגשתי שבועיים (עד עכשיו) רע, אולי זה קשור ואולי לא. יש לי מספר שאלות: 1. האם מה שאני מתאר שייך למשפחת החרדה? מכיוון שזה לא התקפים כמו שהיו לי פעם עם סימפטומים גופניים, זה רק פחד, וזה מין מצב מתמשך, זה לא התקף שבא לשעה חצי שעה והולך, זה יכול להמשך שעות .. או חצי יום. 2. האם יש לי סיבה לדאוג ? כי המחשבות שלי כל הזמן חופרות לי כמו שציטטתי את חלקם למעלה? האם יש לי סיבה לדאוג? זה יכול להחמיר? זה יכול להתדרדר לאובדן שפיות או לאשפוז כמו שהמחשבות המפחידות שלי אומרות? או שבהחלט אפשר לצאת מזה ולחזור לנורמה? (כל האנשי מקצוע שראו אותי אמרו לי שאני לא בסכנה, אבל זה מרגיש כ"כ איום שקשה לי להיות רגוע). 3. מה הייתם ממליצים לי לעשות ? אני באמת סובל גהינם בזמן האחרון. תודה רבה לכולכם!

שלום מישהו, אתה מתאר שימוש מאוד לא אחראי ולא מושכל בציפרלקס. במילים אחרות, שיגעת את המערכת הביוכימית שלך. אני גם מתאר לעצמי שהשימוש הזה (חודש שימוש והפסקה של מספר חודשים וחוזר חלילה) לא נערך לפי הוראות פסיכיאטר. אני גם רחוק מלהתלהב מהטיפול בהיפנוזה לשיחזור העבר במצבך. המלצתי היא לפנות לטיפול התנהגותי-קוגניטיבי מסודר ובמקביל לפנות לפסיכיאטר ולתאר בפניו את אופן השימוש בציפרלקס ולהיוועץ בו. גם אם אינך מתכוון לקחת טיפול תרופתי באופן קבוע, פסיכיאטר טוב יוכל להציע לך דרך לייצב את עצמך לאחר הנזק שגרמת לעצמך בשימוש התנודתי הזה בציפרלקס. אתה אכן מתאר הפרעת חרדה, שאחד ממאפייניה הוא פחד להשתגע, אך רוב אלה ש"השתגעו" (נכנסו למצב פסיכוטי) לא פחדו ממנו מראש ורוב המפחדים להשתגע לא השתגעו. עם זאת, כדאי לבחור טיפול קונבנציונאלי ככל האפשר וישיר. כאמור, טיפול התנהגותי-קוגניטיבי בהחלט יכול לעזור ובמידה רבה להחליף את הטיפול התרופתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com