זוגיות

אני בת 35 נשואה כעשר שנים עם ילדים. בשנים האחרונות אני מרגישה שלולא ילדי האהובים שעדין קטנים וחשוב לי להעניק להם חיים בטוחים ושלוים הייתי נפרדת מבעלי.אמנם אני מכבדת אותו ואוהבת אתו בתור אדם אך אני כבר לא אוהבת אותו אהבה של אישה לגבר. היום ברור לי שאף פעם לא לא הייתה ביננו התאמה אבל האהבה והרצון לקרבה הדדית היו גדולים יותר בעבר וזה החזיק את הקשר גם ברגעים קשים.כיום קיים ריחוק ביננו שמתבטא בוויכוחים וניתוק. ברור לי שהוא מרגיש את הריחוק והמתח אבל לא לוקח שום אחריות ולא מנסה מיזמתו לשנות את המצב. כנראה שהוא מפחד מדי להתמודד עם הספקות. גם אני.חשבתי ללכת לטיפול אישי כדי לברר לעצמי מה אני רוצה ומה הכי טוב עבורי ועבור משפחתי. בדרך כלל במצב כזה מייעצים ללכת לטיפול זוגי אבל אני חושבת שאנחנו לא בשלים לכך מבחינת הפתיחות ביננו. מה אתם מייעצים לי לעשות?

שלום מיוסרת, נדמה לי שבטיפול האינדיבידואלי את מבקשת לגטימציה מהמטפל להפסיק את ייסורייך (בפאראפרזה על הכינוי שבחרת) ולאזור אומץ להיפרד מבעלך. אם זו הכוונה, לכי על זה. בסה"כ גירושין הן תופעה שכיחה מאוד הן בעולם והן בחברה הישראלית ויש דרכים שונות להתמודד איתם. דרך אחרת שאני יכול להציע לך היא לפנות לבדך למטפל זוגי, כך שהדלת תהייה פתוחה גם לטיפול זוגי, או לפחות לגישור בגירושין, כך שהגירושין יסבו מה שפחות נזק לילדים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com