בעיות ושאלות...

ד"ר גידי רובינשטיין שלום, אני בת 27, נשואה "טרייה" (כשנה). גם אני וגם הסובבים אותי (בעלי, הורי, אחי והוריו של בעלי) מרגישים באי שקט שלי כבר זמן מה. אני אדם שדי מודע לעצמו ולבעיות שיש לי והמקורות שלהן, מה שבטח מקל על חומרת המצב אך לא פוטר אותו. הבעיה אצלי היא, שנפשי מאוד תלויה בסדר והיגיון שאני בונה לעצמי, וכל דבר שחורג ממנו גורם לי לתהפוכות ולאי ודאות בכל פן חיי (עבודה, חיי משפחה, חיי המין, התפתחות אובססיות, התנהגות עצבנית ונרגזת וכ"ו). יתר על כך, כל תקופה כזו שבה אני מחוץ לאיזון הנפשי שלי, אני מרגישה שאני נכנסת יותר ויותר עמוק לעולם הפנטזיות שלי ומתנתקת מחיי המציאות (מה שמפריע לפעילות יום-יומית ולחיי הנישואין שלי). תופעה זו אני חווה מאז שאני זוכרת את עצמי; גם בתור ילדה קטנה הייתי נעלמת וחיה בעולם הפנטזיות (אגב, שהמוטיבים שלהם חוזרים עד היום, מוטיבים שבדרך כלל מבוססים על מיניות חריגה ומטרידים אותי). לאחרונה, עברה עלי תקופה מאוד קשה, שהתחילה ממות סבי (ולמרות שאני לא הייתי מחוברת לסב רגשית, הייתי צרכה לתמוך באבא שלי). לאחר מכן אשתו של אחי נפצעה, ואחרי זה מחלתו של אבא שלי (פרקינסון) החמירה באופן פתאומי וגרמה לו להיות חסר אונים ותלותי. כל התהפוכות האלה קרו בפרק זמן מאוד קצר וגרמו לי להיכנס למן הלם ואי ודאות ששוב השלכתי על כל פן בחיי. שוב אני מרגישה התנתקות מהמציאות והתגברות של העולם הפנטזיה. אני פוחדת שהטבע הרגיש לשינויים אצלי יכול להשפיע בתווך הרחוק ולגרום לי לפתח בעיות פסיכיאטריות או נוירולוגיות שגרמן גם נובע מעצבנות יתר (כמו שהיה אצל סבא עם מחלת הדימנטיה ועם אבא ומחלת הפרקינסון). בנוסף לכך, איני מסוגלת לחשוב על נושא הילדים בעודי כה מעורערת. מה עלי לעשות כדי לפטור את הבעיות שלי? האם טיפול פסיכולוגי רגיל יעזור? האם ישנה שיטה מסוימת של טיפול שהיית ממליץ עליה בשבילי? או האם אני יכולה להסתפק באנטי-דפריסנטים בתקופות קשות כאלה? תודה רבה מראש, ס.

שלום ס., קראתי את פנייתך בתשומת-לב ונשמע שעברת לא מעט בחיים בכלל ובתקופה האחרונה בפרט. להערכתי, טיפול תרופתי צריך להיות הצעד הראשון לטיפול בדיכאון, בחרדה ובנטיות האובססיביות שלך (שאיבחנת אותן בצורה יפה כל כך). עם זאת, לא הייתי רוצה שתהיי תלויה בתרופות כל חייך ולכן הייתי ממליץ להתחיל בטיפול פסיכולוגי, שיאפשר לך לרכוש כלים, אשר בבוא הזמן, יאפשרו את הפחתת המינון של התרופות ואולי גם את הפסקתן לחלוטין. אני כותב זאת בעיקר לאור ההתרשמות שאת מועמדת טובה לפסיכותרפיה, שיכולה להפיק ממנה תועלת רבה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום גידי, תודה רבה על התשובה. אתמול, בפעם הראשונה הלכתי לפסיכולוג. הפגישה היתה קצת מוזרה לי משום שאף פעם לא הייתי בטיפול, ולבוא למישהו זר הביתה ו"לשפוך" עליו את כל הצרות שלי זה קצת מוזר לי. בכל אופן, מהשיחה שלנו הוא טען שאני לא סובלת מדיכאון אם כי מ"עצבות". לאור כך, אני לא חושבת שהוא יסכים לרשום לי טיפול תרופתי. דיברנו בעיקר על הצורך שלי בשליטה: מאיפה זה בא וכ"ו... הוא גם רוצה להעמיק בתוכן הפנטזיות שלי (שזה לא נושא שאני מרגישה כל-כך נוח לדבר עליו). האם כדאי להמשיך? האם כדאי לפנות למישהו אחר? שוב תודה, ס.