דיכאון גיל הזהב

שלום רב, שאלתי נוגעת לאימי. אימי בת 64, התאלמנה לפני כשמונה שנים. מאז, בתהליך הדרגתי שהולך ומחמיר היא סובלת מדיכאון ובדידות. אנחנו (אני ושני אחי) תומכים בה ככל יכולתינו אך אנו בעלי משפחות ואיננו יכולים להיות עימה כל היום. מבחינתה - הפתרון לבדידותה הוא שנעבור לגור עימה או היא עימנו ומבחינתנו זו לא אופציה. לאחרונה מצבה הוחמר והיא יושבת ימים ולילות ובוכה, סובלת מהתקפי חרדה ומלווים לכך סימפטומים גופניים רבים (כל יום כואב לה משהו אחר). היא אינה עובדת ו ניסינו לדבר איתה על דיור מוגן, התנדבות, מעבר לדירה במרכז העיר אך ללא הועיל. היא א מוכנה לשמוע. אודה על עיצה ממך כי אנחנו כולנו, ובעיקר היא, סובלים!

שלום מאי, הצעד הראשון שהייתי ממליץ עליו, במיוחד כשמדובר בהפרעה משולבת של דיכאון וחרדה, הוא לנסות להתחיל טיפול תרופתי. זאת בתקווה שאמך תסכים לנסות זאת. ניתן לפנות לרופא המשפחה ולהתחיל את הטיפול דרכו. אני מניח שבגילה יש לה קשר הדוק עם רופא המשפחה. פרט להקלה שמושגת ע"י הטיפול התרופתי, במקרים רבים האדם פתוח יותר לשקול פתרונות שהוא שולל בזמן הדיכאון החריף, כגון מעבר לדיור מוגן. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com