כעס
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
האם כעס שלא יכול להשתחרר הוא החסם של כל הבעיות בעצם? ונראה לי שבעיקר הפרעות זהות. האם הריפוי היחידי הדחוף הוא לא פריקה שלו בעצם, ככה שנראה לי נורא אבסורדי שכדורים באמת יפתרו משהו עמוק כל כך אלא רק להיפך, אפילו ידחיקו.. מה דעתך? אני מרגיש לפעמים שהייתי רוצה לזעום מול המטפלת אבל איך אפשר? היא הרי שם בשבילי ונורא עדינה ורגישה ומחבב אותה מאד. היא הרי בטוח תבהל אם אני יהפוך להיות ציני ופוגע או צורח כמו משוגע ומה אני יחשוב על עצמי..? ולמרות שהיא מקשיבה נורא אני מרגיש שלא יכולה להתאפשר תקשורת אמיתית ואולי יש קשר לעשרות שנות זעם מודחק בתת מודע שלעולם לא יכלו לצאת מול אף אחד ואולי זאת בכלל רק סתם פנטזיה לריפוי והבעיה הרבה יותר גדולה ? פשוט שגעון
שלום אלי, כעס עצור הוא אכן אחת הסיבות המשמעותיות לדיכאון. בחיי יום-יום רצוי ללמוד טכניקות של אסרטיביות כדי לתת לכעס הזה מוצא. מול המטפלת שלך, לעומת זאת, אתה יכול לבטא את הכעס בצורה הישירה והאותנטית ביותר. היא אמורה להיות מצויידת בכלים שיאפשרו לה לא רק לספוג את הכעס בצורה שהיא לא תיפגע יותר מדיי, אלא גם לעבד אותו איתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
אם עד היום הייתי מנומס ורגוע ופתאום יתחיל להשתנות ולכעוס עליה, מי מבטיח לי שהיא לא תתחיל לאבחן אותי בכח מיני אבחנות מוזרות?
מנהל פורום פסיכותרפיה
