בודהיזם בתוך טיפול?

שלום רב, אני גבר בשנות ה-50 שלי, עברתי בחיי טיפולים רבים, ועקב אירועי חיים קשים שפקדו אותי בשנים האחרונות וגם קושי גדול לחזור לטיפול, התחלתי לפני מספר חודשים בטיפול אצל פסיכולוגית קלינית התנהגותית-קוגניטיבית. הגישה הטיפולית הייתה פחות חשובה לי וחיפשתי מישהו שיקשיב לי ויפגין איכפתיות, כך שלא אהיה לנטל גדול מדיי על מעט החברים שיש לי. אני חייב לציין שאכן נתקלתי ביחס אמפטי מצד הפסיכולוגית, אך אליה וקוץ בה. הפסיכולוגית עצמה אימצה לעצמה כדרך חיים, שפולשת אל הטיפול, את התפיסה הבודהיסטית, בעוד אני אדם שכלתני ורציונאלי ביסודי. גישה זו אינה מדברת אליי, אני מרגיש שמדובר במיסטיקה, כאמור לא חשוב לי שהטיפול לא יהיה התנהגותי-קוגניטיבי, אך אינני בנוי לספיגת התפיסה הבודהיסטית, בוודאי שלא בתוך הטיפול. העליתי את נושא ה"רוחניות" של הפסיכולוגית במספר פעמים בינינו ועל פניו נדמה היה שהיא הסכימה להימנע מכך, אך זה חזק ממנה והיא תמיד חוזרת אליו כל הזמן. אני מודע לכך שבימינו מיטשטש הגבול בין גישות רוחניות למיניהן ובין הפסיכולוגיה. גם הבנתי שחלק מהגישות הפסיכולוגיות אימצו לעצמן עקרונות בודהיסטיים ואחרים (למשל, mindfullness בתוך טיפול התנהגותי דיאלקטי), אך עליי זה לא עובד, זה מקומם אותי ואני לא מתחבר לזה. דבר נוסף שמפריע לי הוא נטייתה המוגזמת לטעמי של הפסיכולוגית להביא דוגמאות אישיות מחייה, כולל פירוט של קשייה והצורה בה היא התגברה עליהם בעזרת הגישות שהיא מציעה לי. כל ניסיונותיי לומר לה שהיא אדם אחר ומה שעזר לה לא יעזור לי בהכרח לא הועילו. על אף כל אלה, אני מרגיש שאין לי כוחות נפש להחליף מטפל שוב ואני מוצא את עצמי "לכוד" בתוך פגישה ספק טיפולית, ספק מטיפנית, אחת לשבוע, כשציפייתי היא שרק יהיה שם מישהו שיוכל להקשיב לי. אודה לך על התייחסותך. גבי

לדעתי אור מה שאתה מתאר, לא תהיה לך ברירה אלא להפרד מהמטפלת, ולחפש מטפלת אחרת שתסכים מראש לכיוון הטיפולי /שיחתי שאתה מבקש.

שלום גבי, לפי תיאוריך, הפסיכולוגית שלך מתקשה להפריד בין צרכיה וצרכיך, למרות שאתה מעיר לה על כך. בנוסף, היא גם מערבת הן את חייה האישיים והן את האמונות האישיות שלה בטיפול. אם מצד אחד, דיבור על כך לא עוזר ומצד שני, אתה מרגיש שאינך יכול לעזוב את הטיפול - אנחנו נמצאים במבוי סתום. האם תוכל לפחות להשיב לעצמך מה אתה מפיק מהטיפול במצב הזה? לפי מה שאתה מתאר ביחסיך עם חבריך, אני מניח שאחת הבעיות שלך מתבטאת בקושי להיות אסרטיבי ודווקא בשל כך אם אתה נשאר בטיפול הזה, אתה יכול לתרגל אסרטיביות מול הפסיכולוגית שלך ביחסיך עימה. במשך השנים היו לי כמה מטופלים שלפני שהייתה לי בכלל הזדמנות לדבר על עצמי (דבר שאינני נוטה לעשות בטיפול), הם אמרו שאינם רוצים לדעת כלום על חיי האישיים. אינך צריך להיות בוטה כל כך, אך אתה יכול להיות עקבי ביזימת שיחות או חלקי שיחות על הטיפול עצמו ולחזור ולבקש כל העת מהפסיכולוגית לא לדבר על עצמה ולא לדבר על עקרונות בודהיסטיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com