לנקום בבעלי השמחה

ערב טוב. מאז ומתמיד אני ובעלי הלכנו יחד לאירועים שהוזמנו. ישנם מספר זוגות שמיזה מספר שנים כשהם פוגשים אותי ואת בעלי ברחוב, הם מתייחסים רק אליו, כל הפוקוס מתלכד אך ורק בו. הוא דברן לא קטן, דומיננטתי, פעיל בחברה, אני יותר עצורה, עדינה, מנומסת, ופשוט נותנים לי ההרגשה כאילו אני אויר, עושים טובה שאומרים לי בכלל שלום מה עוד שלא עשיתי להם כל רע. לפחות מתוך נימוס שיגלו התעניינות בי- וזה לא קורה. ניסיתי ליזום ראשונה, אך עונים כדי לצאת ידי חובה. ברחוב אם יוכלו להתעלם ממני- התעלמו. הכי כואב, כשהיו צריכים אותי בעבר הרחוק לתת שעורים פרטיים לילדיהם - ידעו לחייך אלי ולפרגן לי, ולילדיהם היתה הצלחה בלימודים בזכותי. מאז שסיימתי ללמדםועתה כשלא צריכים אותי - מתנהגים כאילו אני זרה. אני סוחבת את זה שנים, הזוגות האלו לא חברים שלנו והם צעירים מאיתנו בכמה שנים טובות, אך הבעלים שלהם ידידים של בעלי. לפתע, קיבלתי הזמנה לאירוע של ילדי הזוגות האלו. אין לי כל רצון להשתתף ולכבדם ולשלוח את בעלי לבד לאירוע למרות שזה לא הכי נעים, אך בעלי מבין אותי. אני רוצה לתת לחברה מסביב ולזוגות הללו את ההרגשה שהם לא בסדר ויתכן ונפגעתי מהם, לא לכבדם ולא להודיע להם כלל שאני לא באה. פשוט להפתיע אותם. אם הם מתנהגים אלי כאילו לא רואים אותי ממטר אז מדוע אני צריכה לכבד אותם וללכת לאירועים שלהם כי שלחו לי הזמנה??? כי לימדתי בעבר הרחוק את ילדיהם??? היכן הרספקט המינימלי שעלי לקבל? הם לא מגלים שום התעניינות בי כשפוגשים אותנו, אלא מתעניינים רק בבעלי. זה מאד פוגע. אז מדוע שאני אשתתף באירועים שלהם, שבעלי ילד לבד, אני לא הזנב שלו. אני אדם עם רגשות. ע"י זה אתן להם (אולי) להבין שנפגעתי מהם ואם יפגשו אותי ברחוב וישאלו מדוע לא באתי- הוציא את כל הקיטור החוצה והוכיחם. מה דעתכם: האם אני צריכה לכבדם וללכת לאירועים של אנשים שמתעלמים ממני ורק מתייחסים לבעלי???. תודה על העזרה.

לדעתי הם לא מתעלמים אלא לא מבינים אותך. אולי בעלך מובן יותר ומשדר פתיחות שאליה קל להתחבר וגם את התחברת אליו בגלל זה. אנשים אוהבים להרגיש שאמיתיים אליהם וחופשיים איתם ולא מנומסים, היית רוצה שבעלך יהיה מנומס אלייך במקום אמיתי ושהם יהיו באמת "רק" מנומסים? את רואה אותם מלמטה כמתרחקים ממך, ומתבטלת בפניהם, "שיעשו טובה" ויהיו מנומסים לפחות. ואולי הם רואים אותך באותו אופן, כמרוחקת מהם ונימוסית?

שלום ליאת, יש לך שורה של הנחות שגויות, כולן מעוגנות בתפיסה "מוסרית" של הוגנות - מה הוגן, מה לא הוגן, מה בסדר ומה לא. בהתאם התפיסה שלך היא תפיסה של נקמה. אם כרגע את מרגישה לא נוח ללכת, אל תלכי. אבל, קחי בחשבון שאף אחד לא יבין מאיפה זה בא ועל מה את מגיבה. הבעיה המהותית יותר היא איך לגרום לאנשים להתייחס אלייך. לפי תיאורייך, את אדם מופנם (?). אינני יודע איך נראים קשרייך החברתיים. אולי יש לך כמה חברות קרובות והן שוות פי כמה מאותם מגעים רופפים עם המכרים שאת כועסת עליהם. אולי שווה לבדוק את הדבר בדינאמיקה קבוצתית (www.igroups.co.il). האופי הבסיסי שלך לא ישתנה, אך ייתכן שניתן לרכוש מיומנויות חברתיות וגם להבין בקבוצה את קשייהם של אנשים לתקשר איתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com