מתביישת מחברי

חברים שלי צוחקים ממני שאני לא יודעת "לעשות עיניים" לבחורים, והם גם משתמשים ב"תראי, איך הוא עושה לך עיניים" ואני עומדת ולא יודעת על מה הם מדברים, ואני מאד נבוכה בחברה שלי. בשביל להרגיש שאני "כלי" אני מעדיפה לשתוק שיחשבו שאני מבינה את "השפה" שלהם. האם אתם מוכנים לכתוב לי מה פרוש "תעשי לו עיניים" בשביל שלא ארגיש פדיחה בחברתי? ועוד שאלה: האם בחור שמכיר אותי מניף ידו לשלום ואומר בחיוך "היי" וממשיך לדרכו - זה מראה שכבשתי את ליבו? - מצטערת על הבורות , אך אין לי שום מושג, אוהבים אותי בחברה, אך אני מרגישה כמו זרה אליהם, כי הם מדברים בשפה שלא מוכרת לי ואני מתביישת לשאול מישהי מה פירוש בשביל שלא יצחקו עלי? אני כל הזמן משחקת אותה שאני מבינה אותם בשביל שלא יגידו שאני יורמית ואני מתעייפת מלהיות שחקנית, אנא תעזרו לי איך להתמודד עם הרמזים והשפה שלהם למרות שאני בגילם.

לא מצא חן בעינייך מה שהתרנגולת הבוגרת ענתה לך ?

שלום לך, איך שהוא אני מתקשה להשתמש בכינוי שנתת לעצמך, לא משום שהוא לא מוסרי או נחות בעיניי, אלא משום שזהו ניסיון נוסף שלך לשאת חן בעיני חברייך, להיות "אחת מהחבר'ה", בו בזמן שכולנו מסוגלים להיות רק מה שאנחנו. אני לא חושב שאת צריכה "לעשות עיניים", אלא להציע את עצמך כמו שאת. נהפוך הוא: אני חושב שיש בחורים רבים שכוונותיהם רציניות, אשר בחורה שתעשה להם עיניים, עלולה להיחשב בעיניהם זולה. אני בטוח שיימצא הבחור שדווקא הצניעות שלך תשבה את ליבו וכשיימצא בחור כזה, הוא יתאים הרבה יותר לקשר ארוך טווח מאשר בחור שעושה עיניים או מתפתה לבחורות שעושות לו עיניים. מעבר לכך, נשאלת שאלה עקרונית יותר, והיא אולי דורשת התייעצות עם איש מקצוע, והיא הצורך שלך לוותר על אישיותך שלך כדי להשתלב בסביבה בכל מחיר. אם את מרגישה שקשה לך לקבל את עצמך בצורה רחבה יותר, אני בהחלט ממליץ לפנות לייעוץ אצל איש מקצוע. ככל שתקבלי את עצמך יותר, אחרים יקבלו אותך, גם כחברים וגם כבני זוג, בלי שתצטרכי לשנות את עצמך כדי לשאת חן בעיניהם. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

אוקיי. נשברתי. אפתח את הקלפים בפניך: שמי: עופרה , צדקת במה שכתבת לי שאני כל הזמן משקיעה המון אנרגיה בלמצוא חן בעיני חברי וחברותי כדי שאהיה אחת מהן. מנסה להפעיל חוש הומור, ולשמחתי הרבה רוב הזמן אני מצליחה להצחיקם וזה אותה לי טוב, ואני מרגישה שזה בא לחפות על שפת הרחוב של הנוער כיום שלא הכל אני יודעת את פרשנותם. הדבר הכי מפריע לי בחיים זה, מתי שהחברה לוטשים עיניים ומחייכים אחד לשני - תמיד אני חושבת שזה עלי ואני חוזרת מדוכאת לביתי, וזה היה מאז שהייתי ילדה בגן. דווקא, יש לי נתונים טובים מאד, אני מעריכה את עצמי, אך שהחברה מחייכים אחד לשני - תמיד אני חושבת שזה עלי וקשה לי להתגבר. אני משחקת אותה לא נפגעת אך חוזרת מדוכאת לחודש ימים. זה מצחיק יהיה אם אשאל אחד או אחת מהם אם צחקתם עלי שתהיה להם סיבה עוד יותר לצחוק. וודאי יראה בעינים שאולי יש לי רגשי נחיתות, אני לא יודעת, אני יודעת שאני מרוצה מאד מהמראה החיצוני שלי, אך בחברה אני מאד עצורה, לא זורמת ותמיד חושבת שאם מישהי מחייכת או מחייך - זה בטח עלי, איך אפשר לחיות כך, באם אנשא בעתיד הגבר יסבול וגם אני יסבול מזה, מה עושים? - מעופרה ותודה רבה לך ד"ר.