סקר - מעונינת לשמוע את דעתכם

הי לכולם, אני עורכת סקר עמדות קטן, ומעונינת לשמוע את דעתך, ד''ר רובינשטיין, ואת דעתם של משתתפי הפורום: האם התכונות האישיות-פרופסיונאליות הנדרשות ממטפלים בתחום בריאות הנפש באות לידי ביטוי גם מחוץ לקליניקה? האם אמפטיה, הכלה, קבלה, סובלנות, סבלנות חמלה וכדומה מאפיינות ציבור זה גם ביחסיהם הבין-אישיים הפרטיים, או שמא אלו מיומנויות המשמשות אותם במסגרת עבודתם בלבד, ואין בהכרח חפיפה בין תפקודם בעבודתם לתפקודם בחייהם האישיים? אשמח מאד לשמוע את תגובותיכם.

שלום אביה, יופי של שאלה וחומר למחשבה... מניסיוני, יש ויש. יש מטפלים הממשיכים להתנהג כמטפלים גם מחוץ לעבודתם ויש מטפלים שמחוץ לעבודתם לא היה עולה בדעתי שהם מטפלים או שהם יכולים לתפקד כמטפלים, מבחינת כל התכונות שציינת, אך עדיין אני יודע שכשהם נכנסים לתפקיד הם מטפלים טובים ומסורים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

האם ה"כניסה לתפקיד" זה לא משהו מזוייף עבור מטופל שזקוק למשהו אמיתי כי זיופים יש מספיק בחוץ? האם לא עדיף שמטפל יתנהג כבן אדם רגיל ולא כ"מטפל", ככה שהמטופל יוכל ללמוד ממנו בצורה טבעית ולרכוש ככה, כלים חלופיים להתמודדות בחיים העדיפים על הכלים הבעייתיים שלימדו אותו הוריו?

שלום אביה, אני לא מטפלת, לכן אני לא יכולה לומר מנק' מבט מקצועית, אלא רק מנק' מבט אישית ומהיכרות עם חברים שהם פסיכולוגים, שהייתי מעדיפה ללכת לטיפול אצל מטפל/ת שיש להם את התכונות שציינת, כי הייתי סומכת עליהם יותר מאשר על מישהו שאין לו יכולת גדולה לגלות אמפתיה, רגישות, חמלה וכו'. אני חושבת שהשאלה שלך נוגעת בנקודה חשובה, האם ההכשרה של מטפלים משנה אותם כבני אדם באופן כללי, או שהם רוכשים כלים לטיפול בלבד ותו לא? אני מאמינה שהמצב האידיאלי הוא של מטפל שצומח ומתפתח יחד עם המטופלים שלו, אבל אני לא בטוחה שהמערכת מכשירה אנשים כך, אני לא מתרשמת שההכשרה של מטפלים מתמקדת בזה, וחבל.