אין חבר רציני

אני בת 28 ועדיין לא היה לי חבר רציני עד היום. אני מרגישה שהורי מהווים מכשול לכל קשר שאני יוצרת, כך שנמנעתי עד היום להיענות לחיזורי הבחורים שהתחילו איתי כיוון שלא רציתי שיגיעו אלי הביתה. פשוט אני מרגישה שבבית ההורים אני לא יכולה ליצור קשר רציני. גם שמתחיל קשר עם בחור, אני מספרת להורי והם דואגים פשוט לנתק לי את הקשר(עם קצת צעקות...) כרגע אני חיה מחוץ לבית ואני פשוט לא רוצה לספר להם על אף קשר שלי עד שנחליט להתחתן. מצד אחד אני צריכה להסתכל על עצמי ולא לשתף אותם, כי אחרת אף פעם לא יהיה לי קשר רציני. מצד שני חשובה לי איזושהי עמדה של האנשים הקרובים לי, מצד שלישי איך אני אסביר זאת לבחור שהוא לא יכול לבוא להורי???? אני פשוט נמצאת במבוי סתום. אודה לך על התייחסותך

שלום לך, לדעתי, עלייך לפנות לטיפול פסיכולוגי ולעשות את כל המאמצים לצאת לגור בדירה לבד או עם שותפים.

שלום יעל, קודם כל, אני חייב לציין שהתרשמתי מאוד מהאינסטינקטים הבריאים הבולטים בהחלטות שקיבלת לצאת מהבית ולא לשתף את הורייך בניסיונותייך ליצור קשר זוגי. דרושות לכך תעצומות נפש לא מעטות. אני מבין את הצורך לשתף אנשים קרובים, אך בסיטואציה שאת מתארת הייתי ממליץ שתשתפי גורם מקצועי, שיהיה ניטראלי ואובייקטיבי יחסית ובעיקר נטול פניות וחסר אינטרסים. במצב כזה שבו הורים אינם מסוגלים לקבל את העצמאות של הילד, חשוב מאוד שיהיה איזה שהוא כוח מאזן בדמות המטפל שיאזן את הכוחות המעכבים של ההורים וגם יאפשר את ליבון יחסייך עימם, שבמוקדם או במאוחר יבואו לידי ביטוי, על אף הצעד המבורך שעשית כשעזבת את ביתם. אשר לבחור - הייתי אומר את השורה התחתונה, דהיינו, שאין לך כוח לביקורתיות שגילו הורייך כלפי בני זוגך עד כה ולכן החלטת להציג את בן הזוג רק כשתחליטי סופית להינשא לו בתור עובדה מוגמרת. בדרך כלל לבחורים אין צורך לאו בר כיבוש לראות את הורי בנות זוגם, להפך, זה מהווה גורם מלחיץ המהווה חובה. אלא אם כן הבחור עצמו מחפש לעצמו משפחה חלופית, ואני מקווה שלא זה יהיה המצב, אני לא צופה שזה יפריע לו במיוחד. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין