גבר איטי מאד

שלום רב. מקווה שתוכל לעזור ושזה לא מקרה חסר תקנה. אספר בקצרה: יש לי אח נשוי + כבן 56, מאז ומתמיד היה איטי בהליכה, בדיבור בהכל. עם כל זה יש לו תואר אקדמאי ועובד במקום מכובד. הוא טיפוס ביתי, דואג למשפחה, ללא חברים, סגור, ביישן, חסר בטחון עצמי. הבעייה שהיא לאחרונה הולכת ומחמירה בזאת: הוא הולך בקצב מאד איטי, ראשו כפוף, אינו הולך זקוף, התנהגות ו והמראה החיצוני כשל אדם זקן. הוא בלי חיים, מאד מאד גלותי, אשתו והילדים שלו הפסיקו להעיר לו על הליכתו האיטית כי זה לא עוזר. גם כשמעירים לו, או צוחקים, מגחחים, הוא שותק וזה אפילו לא פוגע בו. הוא ממשיך ללכת לאט. קשה מאד לאשתו ולסובבים להדביק את קצב ההליכה.הבדיקות שעשה בקופת חולים (בדיקות שיגרתיות) תקינות לחלוטין, הוא אדם בריא. אשתו מתמוטטת מיזה, ובעיקר כשאנו נמצאים באירועים משותפים, הוא הולך יותר ויותר כפוף וקצב הליכתו איטית ביותר. מימה זה נובע ואיך מתמודדים עם זה בחיי היום יום. והאם יש טיפול שיכול לתת לו קצת חיים , כולם חושבים שהוא ב-20 שנה יותר מבוגר, גם צורת דיבורו, עושה רושם כאילו נהנה להיות קשיש. עם אנשים זקנים יש לו יותר כימייה. הוא חסר טמפרמנט בצורה בלתי רגילה. יש לו אופי של קשיש אירופאי, הוא לא מתנהג כמו אחד בגילו ורחוק מלהיראות כמו אחד בגילו. בעבר הרחוק, הצעתי לו בצורה עדינה ביותר שטוב היה אם היה הולך לשיחה עם פסיכולוג או פסיכוטרפיסט- הוא נפגע מאד, היות והוא גם אדם רגיש. האם נתקלת במקרה כזה ומה עושים???? תודה רבה רבה. - רות.

אני רוצה לציין שהוא אדם רזה, אינו סובל מהרגליים ומהגב ושום כאב בגוף. אינו בדיכאון, אך איננו יודעים מה גורם לאדם בן 56 להתנהג כמו אדם קשיש, מה גם שמי שלא מכיר אותו בגלל צורת ההליכה וכל התנהגותו ואופיו חושבים שהוא מתקרב ל-70. הילדים שלו מתחילים להתבייש בו בחברת אנשים כי החברים שלהם חושבים שהוא איזה זקן. הוא גם לא משתנה, ונוח לו מתוך הרגל להתנהג כמו זקן, הוא גם היפוכונדר לא קטן. אשתו בקושי מטיילת איתו ברחוב כי הוא לא מדביק את הקצב אליה, והיא לא הולכת בכלל מהר. מאד קשה להשלים עם זה היות והוא לא נכה פיזי. כשבנו אומר לו: אבא, אתה הולך כמו זקן, וזה מבגר אותך, האבא מחייך ולא מגיב. אנו מתוסכלים ולא יודעים מה לעשות ואנו שמים לב שעם השנים זה מחמיר. בעבר, (בשביל הצחוק) ביקשתי ממנו להדגים הליכה מהירה: והוא באמת הלך מהר, ז"א שאם הוא רוצה הוא יכול ללכת מהר. מה עושים וסלחה על האריכות.

שלום רות, את מציינת את ההליכה האיטית והכפופה שוב ושוב ולכן, לפני שבודקים את האיש נפשית, לא נראה לי שהוא נבדק די הצורך מבחינה פיזית. האם, למשל, נערכה בדיקה של צפיפות עצם? התמונה שאת מתארת אופיינית מאוד לאוסטיאופורוזיס שבה אכן ההליכה הופכת איטית והיציבה כפופה. מבחינה נפשית, בהחלט יש יסוד סביר להניח שהאיש סובל מדיסתימיה (דיכאון קל יחסית אך כרוני), אך אם הוא אינו מוכן לטיפול, טיפול גם לא יעזור לו. במקום ללעוג ולגחך - כן הייתי ממליץ לא להתווכח עם הסימפטומים שלו ולהרבות במתן תשומת-לב, להושיט לו יד (מטאפורית), להיות קשוב לצרכיו ולקיומו, למרות שהוא מינורי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com