אמון
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
אם אני לא מצליח להרפות ולכוד במגננה בלתי נשלטת ולא ממש מודעת שמונעת מטיפולים להצליח זה סימן שאני לא יכול לתת אמון וחייב תרופות כדי ששיחות יעבדו עלי? האם זה בהפשטה להדיוטות, "הסיבה המסורתית" שמובילה להמלצה על שילוב תרופות ושיחות?
שלום גיא, לא, זו לא הסיבה הנכונה להתחיל בטיפול תרופתי. טיפול תרופתי נועד להקלה סימפטומאטית. הוא יכול באופן מאוד עקיף ואינדיבידואלי לחזק או להחליש הגנות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
אני חושש שאולי אני לא מסוגל "להתקיים" ללא התבטלות או כניעות מול המטפל או אולי גם ביטולו מהצד השני של המטבע, אני משתדל להיחשף ולשפוך כל מה שיודע על עצמי במאמץ גדול כמה שיותר ובשליטה עצמית מלאה כדי לעזור למטפל לעזור לי, כי עם כל הכבוד, הוא הרי תלוי ב"מה שיוצא לי מהפה" ואני אף פעם לא מרגיש בטוח שמדייק מספיק בניתוחים ובמחקר העצמי במיוחד כשתגובתיו לא "מרגישות לי נכון".. כבר חוויתי כשלון צורב בשיחות אחרי שהרגשתי שלא יכול להסכים בלב שקט עם דיעות המטפל הכלליות לגבי ניתוחו, כך שנשאר לי רק "להכנע" לו ולא נראה לי שזאת מטרת הטיפול, הוא המליץ על תרופות ולי זה נשמע קצת כמו הסכמה שלי לכניעה כדי לקבל את דעתו וכבר לא יודע עד כמה אני יכול לבטוח בתחושת ההתנגדות שלי, אם היא פועלת לרעתי או לטובתי. האם מדובר באופן ודאי על פחד מאנשים וחוסר אמון שתרופות יוכלו "להקל" להפתח טוב יותר כך שאוכל לראות\להרגיש את עצמי בטיפול? אני מתאמץ נורא למצוא את הסיפור חיים הנכון שלי, והרבה פעמים יותר מסיפור אחד נראה לי נכון, ככה שאני נשאר תקוע בלי יכולת לזוז במה שנראה לי לפעמים כהווית חיים של "ענן מחשבות". אני אתן עוד דוגמה לבעייתיות שאיפיינה, קרה לי הרבה ש"התעוררתי" מתגובה של המטפל לדבריי והייתי מבולבל מכך שאני צריך להשקיע מאמץ בנסיון למצוא קשר הגיוני בין דבריי לתגובתו, כשעדיין לא הגעתי בעצמי להבנה של מה אני מנסה לשאול או להגיד. כאילו אני "צולל" לתוך עצמי בנסיון "ללכוד" את עצמי ולהביא אותי סופסוף לטיפול והוא אולי לא יכול לראות את זה ובנסיון לעזור מפריע, אבל אני כבר ממש לא יודע מה לחשוב, אולי תרופות, אולי בעייה בברית טיפולית, כי אם אני זורם עם עצמי בקול רם אבל בלעדיו הוא לא באמת נוכח ואם אני מתאמץ כל כך להיות נוכח אז אני כנראה לא באמת נוכח וזה לא עובד. אין ספק שלהיות קשוב לעצמי קשה לי עד בלתי אפשרי ובגלל זה אני כל כך תלוי במטפל אבל בגלל זה מצד שני, זה גם נורא מסוכן עבורי אם הוא טועה, ומי אמור לשפוט אם הוא טועה, אם לא אני?
מנהל פורום פסיכותרפיה
