בני

שלום בני האמצעי נשוי פלוס בן והשני בדרך,בני היה תמיד ילד נוח לא היו לי בעיות אתו באמת בשום דבר,כשבני התחתן קבלנו את אשתו יפה מאוד ,וגם עכשיו היא כמו הבת שלי,הם מתארחים אצלנו הרבה בבית ,אני משתדלת לעזור להם כמה שאפשר,אני גם יודעת שהם יודעים שאני ובעלי מאוד אוהבים אותם,ומכבדים אחד את השני,הבעיה שאני ניתקלתי לא פעם אחת כלומר מיום שהם התחתנו כלתי לא עונה לטלפון כשאני מצלצלת,והאמת שאני לא נודניקית ואני לא מצלצלת סתם,אף פעם היא לא עונה ,לא בטלפון בבית ולא בטלפון סלולרי,נכון אם זה היה חמש או עשר פעמים שהיא לא עונה עוד הייתי מבינה ,אבל במשך 3 שנים שאני מתקשרת אליה היא אף פעם לא עונה ,זה פשוט לא להאמין,מה עוד כשהיא מצלצלת אנו עונים ותמיד באים לקראתה ,אם היא מבקשת עזרה,לא היה פעם אחת שלא עזרנו לה כשהיא ביקשה,אני אומרת שאנו אוהבים אותה לא ניכנסים להם לנשמה ,אבל זה הכי מטריד אותי ,אז החלטתי לא להתקשר אליה ,אבל יוצא שאני מתקשרת לבן שלי באמצע העבודה שלו, יוצא שהוא המתווך,זה פשוט לא להאמין,אמרתי לבני שאני לא רוצה להפריע לו בעבודה,והחלטתי לא להתקשר אליהם יותר,בני טוען ככה:היא ישנה ,היא לא שמעה ,היא היתה אצל חברה ועוד הרבה סיבות שונות ומשונות,אם הייתי מרגישה שלא טוב לה איתנו אז אני מבינה את מעשיה,אבל עד כמה שאני נייטרלית אני מבינה שהיא מאוד אוהבת להיות אצלינו והיא בעצם היא שמצלצלת אלי מדי פעם לשאול לשלומי,מה לעשות שזה מאוד מכעיס אותי גם עכשיו כשאני כותבת,הרי זה דבר אלמנטרי שעונים לטלפוןלא?בקיצור בני היה אצלי ואמרתי לו שוב שאשתו לא עונה אפילו שסיכמתי איתה ששנינו נצא לבקר את משפחתי ,ואז יצאתי לבד למשפחתי והיא בכל זאת באה עם התנצלות שהיא לא עושה את ה בכוונה,מה אפשר לחשוב?אבל כשבני היה גלשנו לעניין הזה והוא בשלו שהיא לא שמעה או שאין לה חשק לענות ,והוסיף שזאת אשתו והיא הראשונה במעלה וזאת משפחתו ואנו הוריו לא חשובים כמו אשתו ובנו,לא האמנתי למשמע אוזני,שמצד שני הוא מכבד את אשתו ולא יגיד עליה דבר שלילי,אפילו שפה לדעתי יש מקום להעיר לה או לנסות להבין מדוע היא לא עונה,בלעתי את רוקי ולא אמרתי מילה ,לדעתי יש פה משהו שצריך לעשות משהו אבל אני לא יודעת איך לנהוג בעניין הזה,הייתי מבקשת עיצה ועזרה איך עלי לנהוג מה לחשוב איך לדבר ,אני כולי ניסערת מדבריו של בני,אפילו שזה נכון וזה מנהגו של עולם ,אין צורך לומר שאני דרגה שניה אחרי אשתו או משפחתו אנא עיזרו לי ותודה לכם

שלום אסתר, למרות מה שאת אומרת, אני מרגיש שישנו בכל זאת משהו דביק ומנדנד בניסיונותייך ליצור קשר עם כלתך. גם בהודעה שכתבת את חוזרת על אותו רעיון שוב ושוב בצורות שונות. ברור לי שזה בא ממקום כאוב, אך זה יוצא החוצה בצורה מנדנדת וחונקת. הנחת היסוד שלך היא שאם אתם מתנהגים יפה אל כלתך, היא חייבת לכם. זו תפיסה של "עולם צודק", שבו דברים מתנהלים תמיד בצורה הוגנת. הדבר הראשון שהייתי מציע לך ברמה ההתנהגותית הוא פשוט להפסיק להתקשר לכלתך. גם בכיוון השני המלצתי היא להיות קצת יותר קשה להשגה וקצת פחות מובנת מאלייך. זכרי שכלתך נישאה לבנך ולא למשפחת המוצא שלו. מעל לכול - בנך בוודאי אינו אשם בקשר הבעייתי שנוצר והשימוש בו כמתווך יוצר עומס מיותר עליו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com