בעיה מציקה ביותר
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום רב, אני בת 20 וחצי, ורציתי לשתף בבעיה שמטרידה אותי עד כדי "שיתוק".ברצוני לציין שהבעיה נמשכת כבר מעל לשנה ומחליפה מעט את צורתה לפעמים.הבעיה היא מחשבות רבות,מציקות ומגוונות על מהות החיים בעיקר מבחינה מדעית.כלומר-אני שואלת את עצמי-מה זה בעצם הגוף הזה שאני נמצאת בו ושולטת עליו-האם מה שאני רואה בעיניים שלי זה באמת מה שקיים?-איך יכול להיות שהגוף שלי נשאר כל החיים באותה צורה (כלומר עם רגליים,ידיים וכל האיברים)-מה זה בכלל גודל של דברים?,הרי מה שאנחנו רואים זו תמונה שהמוח מתרגם לנו,ואולי בכלל אנחנו פצפונים ורק רואים דברים בגדול?-מה זה לזוז?-האם הגוף שלי נראה כמו שאני רואה אותו?אולי הוא בכלל נראה אחרת? איך אני יכולה להוכיח שיש לי למשל חמש אצבעות בכל יד (ולספור זה לא מספק אותי =] אולי היד שלי היא בכלל נורא קטנה ורק רואה אותה כגדולה כי ככה המוח שלי מתרגם? וזה לא נפסק.המחשבות האלה מציקות לי כל היום וכל הלילה ולא נותנות לי מנוח.אני מרגישה שאם אני לא אסביר לעצמי ללא הרף את העולם מבחינה מדעית אני ארגיש לא טוב נפשית ואהיה במתח גדול.לפעמים המחשבות האלה וההצקה שלהן גורמות לי לא לתפקד ימים שלמים ולהיות במצב רוח ירוד משום שאני גם לא מוצאת להן תשובות ובעצם אני בכלל לא יודעת אם אני צריכה למצוא להן תשובות.עוצמת הרגש שהן מעוררות בי (חרדה גדולה) היא עצומה.זה מגיע הרבה פעמים למצבים שאני לא רואה טעם לחיים אם לא אענה לעצמי על השאלות האלה או לחלופין אפטר מהחרדה העצומה שהן מעוררות בי.אני רוצה להרגיש את העולם כמקום בטוח כמו שהרגשתי פעם.אני רוצה לאכול ארוחת צהריים ולהנות מהאוכל בלי לחשוב-מה זה בעצם סכין ומזלג,איך יכול להיות שאנחנו מרימים את היד דרך האויר עם המזלג ומכניסים אוכל לפה? מה זה אויר?מה זה לזוז? בנוסף ברצוני לציין שהמחשבות התחילו מנושא האוכל וגשלו כבר לכל תחומי החיים.בנושא האוכל הכוונה היא שלפני כשנה בעקבות תחושה שאני שמנה [תחושה שגויה] התחלתי לפתח כל מיני חוקים איך לאכול מושלם כדי שהחיים שלי יהיו מאושרים [אני יודעת שזה טיפשי].חלק מהחוקים גלשו לכך שאני צריכה להבין את האכילה מבחינה מדעית כדי להרגיש רגועה וכדי להרגיש שהכל בסדר. אני אובדת עצות.למה זה קורה לי?למה אני לא יכולה פשוט להנות מהחיים כמו כולם?למה כבר שנה אני לא מסוגלת לאכול נורמלי בלי כל המחשבות האלה? למה כל כך מטריד אותי בצורה אובססיבית ממש שאולי אנחנו בעצם קטנים ורק רואים דברים בגדול? למה המוח שלי לא נותן לי מנוחה? אני רוצה לחיות ולהנות מהחיים ונראה שאני רק מתרחקת מזה.... אודה לכל הסבר מפורט ועזרה.
את מתארת מצב של מחשבות כפייתיות שמשתלטות לך על החיים ומפריעות לתפקד. הטיפול במצב זה הוא ע"י פסיכולוג קליני יתכן בשילוב תרופות. מנהל הפורום יענה לך בצורה יותר מקצועית ויסביר את התופעה אבל בסופו של דבר תצטרכי לפנות לפסיכולוג לטיפול בשיטה קוגניטיבית/התנהגותית. מטרת הטיפול היא ללמד אותך את לשלוט במחשבות האלה ולהפחית אותן עד למצב שלא יפריעו לך בחיי יום יום.
שלום שרון, בניגוד לאלי, אינני מתיימר לאבחן אותך דרך הרשת ולהציע שיטת טיפול ספציפית. המצב נשמע לא פשוט וייתכן שמדובר ביותר מ"סתם" אובססיה. כצעד ראשון, פני לפסיכיאטר. השלב הראשון, כפי שאני רואה אותו, הוא להרגיע את החרדה הנלווית למחשבות ע"י טיפול תרופתי. חשוב מאוד שתפני לטיפול מקצועי פנים אל פנים! בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
מנהל פורום פסיכותרפיה
