זה לא תמיד דיכאון

שלום וערב טוב, מעלה מחשבות בעקבות רפרוף בכמה הודעות בעמוד. לו הייתי מתארת את מצבי או הייתי עונה לשאלון הדיכאון, הייתי מקבלת ציון מאד גבוה במבחן. אנשים בסביבתי הקרובה וגם איש מקצוע שהיה שואל את השאלות לצורך אבחון היה יכול לקבוע מפגישה אחת שאני בסופר דיכאון. אבל מהכרות מעמיקה קצת יותר, אפשר לראות שיש גם משהו מאד אחר ב"דיכאון" הזה. אז ככה הגעתי לטיפול ואכן כך חשבו לגביי בהתחלה. עם הזמן וההכרות הסתבר שהמצב שלי אינו דיכאון אלא משהו מסובך יותר (בלי פירוט) שאין בו מרכיבים של הדבר הזה שקוראים לו דיכאון, וזה גם חלק מהבעיה (למשל, תרופות לא אפקטיביות גם בגלל זה). אני כועסת על המושג הכללי הזה "דיכאון". ממילא לכל אחד יש סיפור ייחודי משלו. נשמע מוזר, הלוואי שזה מה שהיה לי, כי זה מצב קל יותר לריפוי.

שלום חולה, את צודקת לגמרי שלכל אחד יש סיפור ייחודי משלו ולא נעים להיות ממוין ומסווג לתוך קטגוריה אבחונית מסוימת שמשותפת לאנשים רבים. הדיכאון הוא רק המסגרת הסימפטומאטית וכמובן, בטיפול יש לדבר על התכנים האישיים, על סיפור החיים האישי, שיצר אותו ובמקביל, לנסות להקל על הסימפטומים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com