כל הזמן רוצה לברוח

אני בת 28, טופלתי בתרופות נגד דכאון בעבר וכיום אני נמצאת בטיפול פסיכותרפי. למרות הטיפולים שעברתי (ואכן עזרו בתקופה הקשה שעברתי) אני עדיין מרגישה כל הזמן שאני רוצה לברוח ולעזוב הכל מאחוריי, שאני רוצה להיות במקום אחר, לפחות פעם בשבוע אני בוכה בגלל זה וחושבת שאולי החיים קשים ומסובכים לי מידי, ונמאס לי מכל הרדיפות הללו אחר כסף, עבודה, זמן לעצמי... ושפשוט בא לי לוותר ולהרפות. כל התסכולים האלה מגיעים למצב שאני חושבת שהכי קל יהיה בשבילי ובשביל האנשים שסובבים אותי זה שאני פשוט לא אהיה יותר. המחשבות האלה בד"כ חולפות אחרי כמה שעות של בכי, ואני חוזרת לעצמי ולשגרה. לכן זה אף פעם לא עולה בשיחות שלי עם המטפלת, ויש בי גם הסתייגות מלהעלות את הנושא אחרי כל השנים של טיפול אצלה וההתקדמות שעשיתי יחד איתה, נראה לי שזה יאכזב אותה ואותי ולכן זה פשוט לא מצליח לצאת לי מהפה. אני ממש נחרדת מהמחשבה שהדכאון עלול לחזור לי, אבל אני לא רוצה לקחת תרופות כל החיים שלי, בעיקר גם כי אני נמצאת בטיפול. אבל אני לא מצליחה להביא את עצמי לדבר על זה עם המטפלת, אני אפילו לא ממש מבינה למה זה קורה לי עכשיו. אני כן כותבת לעצמי (וכרגע לפורום) אבל לא מסוגלת לדבר על זה שאני שוב מרגישה את הסימפטומים של הדכאון שכבר היה לי ועבר מלפני 4 שנים. זאת היתה התקופה הגרועה בחיי ואני לא יכולה לחשוב שזה יחזור על עצמו. אין לי ממש איזו שאלה ספציפית, פשוט רציתי לכתוב.

שלום ל.ה., עם כל האמפתיה שלי אלייך (ויש), אני חייב להיות נחרץ: לפי תיאורייך, הדיכאון שלך קיים ובגדול, לפי כל קריטריון אפשרי. אני מפציר בך לחזור אל המטפלת וליטול טיפול תרופתי נוגד דיכאון - ויפה שעה אחת קודם. אנא עדכני אותנו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין, http://giditherapy.com