חוסר עניין באנשים?

ד"ר רובינשטיין שלום, אני בחורה צעירה, סטודנטית. אני מסתכלת על אנשים ואני ממש יכולה לראות כל אחד מהם בפני עצמו, להתרכז בכל אחד, להתרכז בדברים הכי שוליים בשיחה ולהרגיש צופה בינהם ולא חלק מהם. אני מקנאה הרבה פעמים באנשים שנראים כ"כ טבעיים ופתוחים, שמסוגלים להתנהל בחופשיות. אני לרוב מסתכלת עליהם במן מצב כזה של ריקנות פנימית, חוסר עניין וגם לפעמים חוסר נוחות פנימי. אני מאוד אוהבת להיות עם עצמי. כשאני יודעת שאני יכולה לבלות לילה שלם עם עצמי, בשקט מוחלט ובלי אנשים בסביבה, אני מרגישה מן תחושת שלווה ושמחה. לפעמים אני חושבת שזה לא טוב לי להיות כ"כ עם עצמי, שזה נראה יותר מדי מוזר (ואני שונאת להיות מוזרה!) וגם לפעמים אפילו בא לי להיות עם חברים, אבל כשזה מגיע לרגע האמת אני מנסה להימנע מזה. כעקרון לפעמים אני די נהנית עם חברים שלי וחברים שלי די מחבבים אותי, אבל אני חושבת על זה שאני יותר אהנה עם עצמי מאשר איתם. הרבה פעמים שאני איתם, אפילו אם אני כאילו מאוד פעילה שם, אני מרגישה מתה, כבויה, משועממת. הרבה פעמים אני מרגישה שכ"כ אין לי כח לאנשים שאני משקיעה את כל האנרגיות שלי בשביל לענות להם ולחייך. וכל מה שאני יכולה לחשוב עליו זה "ידעתי שלא הייתי צריכה לבוא". יש לי חברה שמרחמת עלי בגלל שלפעמים אני מבלה די הרבה זמן עם עצמי. קרובת משפחה שלי חושבת שאני צריכה לצאת יותר כי אני אהנה מזה, ובגלל שאני רוצה לרצות אותה, אני הולכת ואומרת לה שהיה לי ממש כיף. אבל אני גם בכל זאת נהנית מסביבת אנשים. אני אוהבת להיות עם החברות הקרובות שלי, אבל גם איתן אני מרגישה באיזשהו שלב שאני צריכה דחוף את הלבד שלי. אני לכאורה יכולה להתחבר די יפה לאנשים, אבל אז יש שתי אפשרויות: אני מחבבת אותם בהתחלה ואז אני לא מגלה שום עניין בהם או שמלכתחילה אין לי שום רצון וכוח לדבר איתם. לפעמים קורה לי שיש לי חברה מאוד טובה שאני לא מרגישה אליה כלום אבל אני יודעת שהיא חברה טובה ואני אמורה לתת לה יחס כזה. אז אני מדברת איתה בצורה מאוד חברותית וחמה בלי שאני מרגישה כלום. הכי משעשע אותי שאני שולחת לה הודעה ממש חמודה בלי להתכוון למילה ממה שאמרתי, אני ממש כותבת במן מצב זומבי כזה ומשחררת המון רגשות ומילים יפות. רוב הזמן אני ממש מרגישה שאני משתמשת בכל האנרגיות שלי כדי להיות חמודה ונחמדה לכולם. כל מילה שיוצאת מהפה שלי מחושבת. ואני מחכה לסוף היום כדי להיות עם עצמי בשקט שלי (הימים הכי מוצלחים שלי אלו הימים שאני לא מרגישה צורך לברוח ללבד שלי ומרגישה שאני מתחברת לאנשים ולדברים). לרוב, כשאני חוזרת הביתה, אני ישר נועלת את עצמי בתוך החדר. מרגישה מן לחץ ועייפות מהמשחק שנתתי במשך היום. אני מרגישה שאני פשוט מוציאה את כל האנרגיות שלי בחוץ ואז כשאני עם עצמי אני יכולה להתמוטט ולהתפרק. אני לא יכולה להיות יותר מדי זמן בחוץ כי אני צריכה את הלבד שלי. מצד שני, אם קורה לי שאני נמצאת יותר מדי זמן לבד, אני מתחילה להרגיש רע וגם כשאני אח"כ עם אנשים אפילו יותר קשה לי להיות איתם כי כבר איכשהו די התרגלתי להיות עם עצמי כנראה. אני הכי מפחדת שיראו אותי בתור מוזרה. כשאני מתנהגת בצורה נחמדה אני חושבת שפחות חושבים שאני מוזרה, למרות שאני חושבת על זה בלי הפסקה. הבעיה היותר גדולה זה בסביבת הרבה אנשים, ובעיקר אנשים לא מוכרים. היום באו אלי קבוצת אנשים לא מוכרים ופשוט לא היה לי עצבים אפילו לעשות כאילו. אני ממש ממש שונאת להיות בקבוצה עם הרבה אנשים. אני לא מוצאת שום עניין בזה. אני לא מצליחה להבין מה כיף בדברים כאלו. ואני גם מרגישה מוצפת לחלוטין מכל האנשים, הרעש, המראות, מהכל. ישבתי קצת שם, הרגשתי מאוד לא נוח, לא היה לי עצבים לדבר, עניתי לשאלות בצורה תמציתית ודי לא אדיבה. הרגשתי צופה בהכל, לא ממש נמצאת שם. ממש זומבי. ואז בסוף נמלטתי ללבד שלי תוך כדי שאני מרגישה שזה עירער את השקט שלי. אחרי זה הייתי די מדוכאת על זה שאני תמיד עושה דברים כאלו ואף פעם לא מנסה להשתלב בין אנשים, שאני רוב הזמן עם עצמי, על זה שהם בטוח חושבים שאני מוזרה. אנשים גם אומרים עלי שאני ביישנית, מרוחקת, סגורה, מנותקת. החברות הקרובות שלי יגידו אחרת. בכל מקרה, בגלל שכתבתי כ"כ הרבה כדאי שאני אגיע לעניין. כשהייתי מדוכאת אחרי שעזבתי שם את האנשים והלכתי להתבודד, החלטתי להקיש כל מיני דברים בגוגל כדי אולי להגיע למשהו שיהיה דומה למה שאני מרגישה. הגעתי לכל מיני תסמונות שדומות לאוטיזם, הפרעת הימנעות והפרעה סכיזואידית. קראתי גם על הסכיזואיד הסודי, מה שהכי הזכיר לי את עצמי. ולשאלתי, מה אתה חושב שיכולה להיות הבעיה שלי? איך אני יכולה למצוא יותר חשק לעשות דברים עם אנשים ולהרגיש חלק מהעניין? למה אני לא מצליחה להתחבר לאנשים וכ"כ נהנית להיות עם עצמי (אפילו לחבר אין לי כח. זה דורש יותר מדי כוחות נפשיים וחוסר זמן עם עצמי)? אוף, אני באמת נשמעת מוזרה. אני מנסה בדרך כלל להסתיר את זה, אבל שיהיה. תודה מראש.