פגיעות ועיונות וחרדות

שלום ד"ר רובינשטיין אני מרגישה שלא הבהרתי עצמי כראוי בהודעתי הקודמת ואני מעוניינת להיות יותר ממוקדת עכשיו. בגיל 21 עברתי גם סוג של דכאון שנגרם בשל פגיעה במקום עבודתי ולאחר התפטרותי לקח לי 3 חודשים להתגבר. הפעם ההיא היתה דכאון של חוסר רצון לצאת מהמיטה וגרתי אז עדיין עם הורי , ואולי בשל שהפגיעה היתה נקודתית ולא הרסנית יכולתי להתגבר לגמרי ולבד. כיום בגיל 30 + חוויתי למעשה התפרקות פסיכוטית בשל פגיעות חוזרות ונשנות , לכן היום 4 שנים אחרי אני דיין לא מצליחה לשקם את עצמי. הפגיעה של אז הידרדרה לכדי מצב הרסני שבו אני ביטלתי עצמי דרך חיטוט עצמי שייחסתי לעצמי את כל הדברים הרעים והשליליים גם דרך קריאה בספרות פסיכיאטרית שהיום גם מקשה עלי לחזור לעצמי ולתמימותי. חומרת הביטול העצמי הידרדר ד לכדי שגם היום אני מייחסת כל דבר אישי של אחרים עלי וכך גם לגבי הודעות תמימות של מודעות פרסומיות שנשלחות אלי למייל. חשה עדיין בתחושה של מותקפות ועויונות מהסביבה. עצם המחשבה שאולי הפגיעה מושתת על פגיעה נרקסיסיטית מהווה בשבילי עלבון. אני לא מאמינה כי אתגבר על זה ולו רק בשל העובדה שעבר כ"כ הרבה זמן. אומנם אני לא נמצאת כל היום במיטה אבל אני גם לא מרבה לעשות ולהיפגש. העוצמות של המשבר דאז נראות לי משמעותיות להתגברות על המצב. אני מרגישה שאני חיה בוואקום ועצם זה שאני בודדה ללא בן זוג מקשה עלי. סוג הדכאון הזה מקשה עלי בתפקוד ומעורר אצלי חרדות שאני לא בשליטה על המצב. אני יודעת שזה אולי נשמע פאטתי אבל אני זקוקה לנסיון המקצועי שלך שתאמר לי אם זה אפשרי. אני כל הזמן מנחמת עצמי ואומרת שכנראה הפעם זה יקח יותר זמן אבל גם פה אני ממש לא מאמינה. לא יעזור אם יחמיאו לי היום אני לא מצליחה לקבל את המחמאה. אני חושבת מה אני יכולה לעשות בשביל להרגיש טוב כלפי עצמי ומלבד אולי לחזור למשקלי לפני המשבר אם כי אני חסרת מוטיבצייה ולא כ"כ אכפת לי. אני מרגישה שאני נובלת בפינה שלי. אני לא מסוגלת להתגבר על הנטישה והעלבונות וההתקפות שחוויתי מאותה פסיכולוגית שהייתי אצלה שנתיים, שהכל החל אצלה. לא סיימנו יפה והדבר ממשיך ומטריד אותי שהיא אולי לא אהבה והעריכה אותי מספיק. לבסוף היא גם גרמה לי להרגיש ממש לא שפויה והיא אף איבדה עשתונות ולא ידעה מה לעשות עם עצמה ובכך הגבירה משמעותית את חרדותי. בנתיים אני לא מרגישה איך הזמן עבר לו (4 שנים) מאז וכאילו אני ממש לא חיה ומרגישה טוב כלפי עצמי וכלפי החיים. החרדות שלי שהתפתחו מאז ההתפרקות מקשות עלי מאוד להבדיל ממשברים אחרים. אני לא יכולה לשכוח את המתקפות על הדימוי העצמי שלי מפורום שהשתתפתי בו מה יכולים לעשות במקרה כזה? אם יש תקווה בכלל אני מרגישה שחזרתי להיות איפשהו ילדה. תרופות אינן עוזרות לי.

שלום מירב, העיסוק שלך אם מדובר או לא בפגיעה נרקיסיסטית לא צריך להעליב אותך (לכולנו יש נטיות נרקיסיסטיות) אלא שעיסוק זה הוא חלק מנטייתך ההרסנית לחיטוט עצמי המגביר את הדיכאון. לדעתי, עלייך להפסיק לעסוק בכך ולפנות לטיפול תרופתי (נסי פסיכיאטר חדש) משולב בגישה התנהגותית-קוגניטיבית של "נעשה ונשמע" במקום "נדבר ונשמע, נדבר ונשמע". בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com