בעיה

שלום רב. רציתי לשתף אותך במצבי המשפחתי -המורחב יותר. הוריי התגרשו בשל עזיבתו של אבי את אימי לטובת בחורה צעירה.כאשר הוא היה איתה הוא ניתק הקשר עימנו והיה די מבסוט בשלו בזמן שאימי סבלה מרורים מהתחושה הקשה והפגיעה בכבודה(חיה במקום קטן).אותה אישה כמובן שרצתה רק את כספו ורוששה אותו לגמרי.הגלגל התהפך והנה כעת הוא נעזר באחיי לטובת סידוריו האישיים ואימי מאוד פגועה מהמצב.היא טוענת ונראה לי בצדק שכפי שהוא לא "זכר" אותנו כשהיה לו טוב..כך עליו להסתדר לבדו כעת.יש לציין שהמצב המשפחתי של כל אחיי בכי רע - אפחד לא מסודר וכל אחד עם בעיותיו.. היינו משפחה חמה ומאוד קשורה אחד לשני ובשל רצף אירועים לא קל כולל הגירושין,נוצרו מתחים רבים וקשיים לשים העבר בצד(תאונה שלי,נפילה בעסקים,נפילה כלכלית טוטלית,זוגיות עגומה של אחד האחים - כאשר הצד השני ממש ניתק מגע עם המשפחה וכו...) כואב לי מאוד על אימי שכן היא תמיד היתה בצד ה"שלום" ונתנה מעצמה לכולנו. היא הקריבה וממשיכה להקריב עבור כולם(כעת חיה לבד עם אחי שסובל מסכיזופרניה) לא השקיעה בעצמה דבר ולא טיפחה את עצמה אלא ביטלה את כולה למעננו. אני מנסה לעודד אותה ולגרום לה לצאת מבועת הנוסטלגיה והפגיעה אך לא ממש מצליח לי כי היא חשה מאוכזבת מכל הצדדים(גם משפחתה הקרובה פגעו בה )וכך אני חשה שהיא מייסרת עצמה על מה שקרה בעבר ו"תקועה" עם הכאב.לא משנה שאנחנו יוצאות יחד מדי פעם,עושים יחד שבתות,לקחתי אותה לנסיעות וטיולים אך בשורה התחתונה יש אכזבה גדולה וייאוש עמוק!! היא כמובן מנסה להקרין שהכל בסדר ומעולם לא "בכתה" או קיטרה לנו וזה מה שמרגיז ביותר כי אני רוצה שהיא תוציא הכל,תעמוד על שלה אבל זה לא אופייה וכך היא מוותרת גם היום למען שלום בין כולם ולמען "לא לפגוע בו..בה..בהם.." מי שאכל ואוכל אותה זו רק היא וזה מייסר גם אותי. איני מצליחה להשתחרר מהתחושות הללו ובאיזשהוא מקום אולי גם אני איבדתי תקווה בחיים ומרגישה בתוך איזה סרט רץ ללא תוכן בשל העבר העצוב הזה וחבל. הלוואי והיה יכול להיות אחרת. תודה על האכפתיות והסבלנות לקרוא את שעל ליבי אודה לתגובה כלשהיא על אף שלבטח לא יהיה פתרון קסם,לצערי:(. **האם נכון המצב שעל אף התנהגותו של אבי עדיין הוא מוצא אוזן קשבת אצל ילדיו ? המצב לא נוח גם לאחיי אך הם לא יכולים להפנות את עורפם כאשר יש בעיה. זה מציב אותך באמצע - מצד אחד העבר ומצד שני זה אבא.... מה דעתך??

שלום חלי, מידת האיכפתיות שלך כלפי אמך, כמו גם גדלות הנפש של אמך, מעוררות כבוד והערכה. פחות הייתי מדגיש את המעמד הרישמי של כל חבר במשפחה ואם אביך מוצא אוזן קשבת אצל ילדיו ואחייך אינם יכולים להפנות עורף, הייתי מנסה לחפש את הטוב שבסיטואציה זו. בסה"כ למרות כל הקונפליקטים עושה רושם שהמשפחה אינה מנוכרת והצליחה לשמור על חום אנושי בסיסי וזה דבר חיובי בעיניי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com