התייעצות חשובה

הי. הבעיה/התלבטות שלי די מורכבת, אבל אני אנסה כמה שיותר לפשט אותה... אני יודעת שזה יצא ממש ארוך, אבל אני אשמח אם תוכלו לענות, זה מאד מאד חשוב לי!! באמת שאני לא יכולה להסביר עד כמה זה קריטי לי כרגע לקבל תשובה ממכם!! לפני שנה בערך, כשהייתי ביב', החלטתי שאני רוצה לעשות שנת שירות(בראשי תיבות=ש"ש), דרך תנועת נוער שהייתי בה... בדיעבד אני חושבת שההחלטה לעשות שנת שירות לא היתה מבוססת על הדברים הנכונים. ז"א רוב החברים שלי עושים שנת שירות, וזה דבר די שכיח במקום שאני גרה בו, והייתה מעורבת בזה גם הרבה תמימות כזה, וזה נעשה די בקלות ראש באופן כללי, מין "שיהיה"... לא באמת הבנתי את המשמעות המלאה של זה. ובמה זה כרוך, לא עשיתי את זה מתוך אמונה אמיתית ושלמה בעשייה או משהו... עכשיו, רק כדי שיהיה אפשר להבין, אני אסביר כמה דברים על עצמי... יש את העניין שמאד קשה לי עם שינויים... אפילו לשינויים קטנים קשה לי להתרגל. אני משערת שאני גם קשורה יחסית לבית והכל. ככה שמראש שיערתי שיהיה לי קשה עם המעבר לש"ש, עם הלעזוב את הבית... אני קצת מדחיקה, אני חושבת, את כמה שקשה לי לעזוב את הבית ואת המקום שאני גרה בו, ובכלל את התקופה הזאת של הילדות... הילדות שלי היתה מאד מגוננת וטובה, מכל הבחינות. גדלתי במקום שאפשר להגדיר אותו בתור "בועה", מבחינה כלכלית וחברתית... וגם הבית והמשפחה שלי היו מאד מגוננים כאלו, אפילו יותר מדי. פשוט מאד נח לי בבית, ושובפם- אפילו יותר מדי. אני חושבת שזה בעיקר בגלל שאני מכירה, שזה מה שנח ומוכר לי... וכמו שאמרתי לא טוב לי עם שינויים. עוד משהו שנראה לי חשוב להגיד זה שאני תמיד הייתי די חסרת בטחון, עם בטחון מתנדנד, ולפעמים קשה לי להתחבר לאנשים חדשים, לא תמיד אני נפתחת, ולא תמיד אני מרגישה נח... עכשיו- דרך התנועת נוער שהייתי בה, אפשר לצאת לכמה סוגים של שנת שירות. בשנה שעברה (ביב') בחרתי סוג מסוים של שנת שירות... היתה איזושי הכנה לש"ש, בערך שבוע וחצי לפני שממש מתחילים (זה היה לפני חודשיים בערך). נפגשנו כל הקומונה )=6,7 אנשים שגרים איתם בדירה ועושים איתם את הש"ש...) לשבוע בערך, לפני שזה ממש מתחיל. היה לי קשה שם, בעיקר עם האנשים- פשוט לא הצלחתי להתחבר, וגם עם הפתאום להיות רחוק מהבית. ואז התחילו לעלות בי הרבה ספקות, ומשם זה התגלגל והתגלגל, קשה לי עד היום להבין איך בדיוק, ולמה. אחרי שבוע, ממש לפני שהיתה אמורה להתחיל הש"ש, החלטתי שאני עוזבת- החלטה שאני חושבת בדיעבד שהיתה פשוט בריחה זמנית מהקושי, כאילו בחרתי לא להתמודד. והיה יותר קל לעזוב. אז תירצתי כל מיני תירוצים, והצלחתי לשכנע אפילו את עצמי בהם... גם עכשיו אני לא לגמרי מבינה למה. אבל כאילו לא היה לי את הכח להתמודד עם הקושי שמה. ולא התאימה לי המסגרת שמה או משהו. בכל מקרה, עזבתי שמה, ובתיאום עם התנועת נוער חיפשו לי מקום אחר לעשות בו ש"ש. אחרי חודש בערך (שבו הייתי בבית) מצאו לי מקום אחר, ששם המסגרת היא שונה לחלוטין מהמסגרת הקודמת. הרבה יותר נוקשה. האנשים בקומונה החדשה גם לא כ"כ מצאו חן בעיני. (לעומת זאת בקומונה הקודמת כן אהבתי את האנשים...) ובכללי המסגרת לא ממש מוצאת חן בעיני. עכשיו אני כבר כמה שבועות במסגרת החדשה. אני לא אפרט, אבל בגדול הרבה דברים לא מוצאים חן בעיני. זה לא משהו שהייתי בוחרת לעשות בעצמי (בחרו את זה בשבילי אחרי שעזבתי את המסגרת הקודמת...) העניין הוא שהמסגרת הקודמת של הש"ש היתה טובה בשבילי, מתאימה לי- אני בחרתי אותה. הכל היה שם טוב ומתאים ומוצא חן בעיני, חוץ מזה שהרגשתי קושי מכל מיני בחינות (עם האנשים, עם פתאום זה באמת קורה ואני עוזבת את הבית וכו') ופשוט לא האמנתי שאני מסוגלת להתמודד עם הקשיים האלה, ומתוך לחץ והתגלגלות של דברים, מצאתי את עצמי יוצאת משם- בורחת מההתמודדות. ואז הגעתי למסגרת הנוכחית, שלא מוצאת חן בעיני, שבגדול יש בה הרבה דברים דפוקים, אני לא ממש אוהבת את האנשים והאווירה, או את הפעילות עצמה (לעומת זאת במסגרת הקודמת כן אהבתי כמעט הכל! שם זה כאילו היה טוב מדי...) וזהו. כרגע אני תקועה במקום שאני לא ממש נהנית להיות בו. העניין הוא ששוב אני מוצאת את עצמי באיזושי צומת דרכים, ואני מוצפת בכל מיני רגשות ואני פשוט לא יודעת... אני במסגרת הנוכחית פחות מחודש. ועד עכשיו לא ממש מצאתי את עצמי. ז"א אני לא נהנית. ואני לא יודעת כלום, ואני שובפם מוצפת בהרבה ספקות, וכשאני שם לא טוב לי, אבל אני לא יודעת אם זה בגלל שבאמת לא טוב לי שם בתור מסגרת של שנת שירות – או שפשוט לא יהיה לי טוב בשום מקום עד שאני אתאזן וילמד להתמודד עם קשיים ואפסיק לחפש כל הזמן רק דרכים לברוח מהתמודדות. בקיצור עלתה לי האפשרות להפסיק עם הש"ש, להחליט שכל המסגרת הזאת של הש"ש פשוט לא בשבילי, ולהתגייס. בטח תגידו שבצבא יהיה לי אפילו עוד יותר קשה, ומתישהו אני אהיה חייבת להתמודד עם דברים, אבל בצבא אני חושבת שדווקא בגלל שלא תהיה לי ברירה אלא להתמודד, כי זאת לא מסגרת גמישה שבאה לקראתך כמו תנועת נוער, דווקא אז ההתמודדות שלי תהיה הרבה יותר נחרצת. בכל מקרה, אני לא בטוחה שהצלחתי להסביר בצורה טובה את המצב שלי... אני כרגע בש"ש במסגרת שנייה, שלא כל כך טוב לי בה. אבל קשה לי להצביע בצורה מדויקת על הסיבות לכך שלא טוב לי- האם זה בגלל המסגרת עצמה וחוסר התאמה שלי אליה (שזה הגיוני כי לא אני בחרתי אותה, וזאת מסגרת די דפוקה עם הרבה בעיות שלא קשורות אלי), או כמו שאמרתי הכל מתחיל ונגמר בי, ועד שאני לא אתאזן בעצמי, ואחליט להתמודד ולהשאר, לא יהיה לי טוב בשום מקום. הכל כל כך מעורבב אצלי בראש, והכל כרוך אחד בשני, וגם קצת קשה לי לסמוך על השיקול דעת שלי אחרי ההחלטה הקודמת שקיבלתי. אני לא יודעת מה יהיה טוב בשבילי. אם להשאר ולהתמודד גם אם המסגרת דפוקה במקצת, וגם אם לא טוב לי, או להחליט שלא מתאים וללכת לצבא, ולהתמודד שם. ויכול להיות שפשוט כל העניין של שנת שירות לא מתאים לי, ושהכי נכון לעזוב את זה. אני מפחדת שעצם העזיבה השנייה תהיה בשבילי איזשהו כשלון טוטאלי, משהו שיהפוך להיות דפוס קבוע של אי-התמודדות... וזה גם מעיד על משהו לא טוב, שעזבתי מסגרת אחר מסגרת, זה סימן רע, אני חושבת. זה מעיד שהבעיה היא אצלי, כנראה, ולא אצל המסגרות. אבל שובפם יכול להיות שפשוט ש"ש זה לא מתאים לי וזהו. ואני צריכה ללכת לצבא. הכי קל וחינוכי להגיד "תשארי ותתמודדי" וזה בטח גם נכון, אבל העובדה היא שכשאני במסגרת הנוכחית לא טוב לי, ורע לי אפילו. קשה להעביר במילים את מה שאני מרגישה שם, אבל שובפם אני נמצאת שם בחוסר איזון. רבע מהזמן בסדר לי, אבל רוב הזמן אני מתנדנדת בין רע לטוב. אני לא נהנית, והרבה פעמים אני חושבת שעצם המסגרת לא מתאימה בשבילי (ושלדוגמא המסגרת הראשונה שהייתי בה, הייתה באמת טובה ומתאימה בשבילי, אבל אז לא השכלתי לראות את זה וראיתי רק את הקשיים והפעם המסגרת עצמה פשוט לא מתאימה) ורוב הזמן אני לא מוצאת את עצמי שם מרוב הבחינות. פשוט לא טוב לי שם. אני משתדלת לא לעשות החלטה פזיזה כמו בפעם הקודמת. אבל ממש קשה לי לקבל החלטה ולדעת שקיבלתי אותה מהסיבות הנכונות ולא מתוך בריחה מהתמודדות. הכל אצלי נורא מבולבל, והכל קשור להכל ואני לא משהו מצליחה להפריד בין הדברים והסיבות וההחלטות... אני יודעת שזה יצא ממש ארוך ומבולבל, וחצי מזה בטח בכלל לא מובן, אבל אני ממש אשמח לתשובה ממכם, זה מאד חשוב לי! חשוב לי גם שהתשובה תהיה פרקטית!! זה ממש חשוב, כי אני צריכה לקבל החלטה מסויימת לכאן או לכאן. הרבה הרבה תודה לכם!! זה באמת יכול לעזור לי כל כך! ורק זה שכתבתי הכל הבהיר לי קצת את הדברים...

שלום לך, הנטייה שלי היא להמליץ ולהישאר למרות הקשיים משום שנראה לי שקשיים מסוג זה ילוו אותך בכל מקום בגלל מבנה האישיות שלך, המקשה עלייך כל כך להסתגל לשינויים. אני ממליץ לך בחום לפנות לטיפול כדי להתגמש מעט, כל עוד זה אפשרי בגילך הצעיר. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה על התשובה. העניין הוא שאני לא יציבה פה, רגע בסדר לי, ורגע אחרי זה לא. רגע אני במצברוח טוב, ואני בקטע של להתמודד ויהיה בסדר כזה, ורגע אחרי זה אני רואה רק כמה לא טוב לי ואיך זה לא מתאים ולא עובד. אני יודעת שאין איזו עצת פלא, אבל מה אני יכולה לעשות בינתיים, כשאני פה? איך אני הופכת את זה ליותר יציב, ליותר נסבל? אתה חושב שזה נכון להגיד לעצמי "יש לי רק עוד 7 חודשים פה, נוריד חופשים ושבתות זה 4 ומשהו, אז אני פשוט צריכה "לשרוד" את זה, ולעבור את זה גם אם לא משהו לי פה, ולא יצא מזה הרבה, לא לי ולא לאחרים, אבל אני פשוט צריכה לעשות את זה מתוך מחשבה לסיים וזהו"? ז"א, נראה לך שזאת גישה נכונה לנקוט כרגע? או שהיא שלילית מדי? כי היא יכולה לעזור לי, נראה לי. אני אשמח אם תגיד מה אתה חושב על זה. או אם יש גישה אחרת שאני צריכה לנקוט בה כרגע. אני יודעת שמה שאני צריכה לחפש ולמצוא זה איזושי יציבות פנימית כזאת, שתאפשר לי להרגיש שאני יכולה להתמודד עם הכל. השאלה זה איך אני משיגה אותה... ומה אני עושה בינתיים כדי שיהיה לי יותר קל? אני אנסה ללכת לפסיכולוג, אבל זה יקח זמן אני משערת... זה אפשרי/אפקטיבי ללכת לפסיכולוג רק פעם בשבועיים? (כשאני חוזרת הביתה..) אולי לשעתיים בכל פעם? (פגישה אחת היא שעה אני משערת?..) שובפם תודה רבה!