קושי בלהתקרב

שלום, יש לי שאלה ואשמח אם תוכל לעזור לי להבין. אני בטיפול יותר משנה. אני עדיין לא מצליחה "להשתמש" בטיפול או במטפלת כמו שצריך. כלומר אני עדיין קובעת לה גבולות עד כמה שהיא יכולה להתקרב אלי ולחדור לחיי. למרות שאני מחכה לפגישה בקוצר רוח, אבל משהו קורה שם ברגע שאני נכנסת לחדר. אני פשוט הופכת למישהו אחר, יותר שקטה, יותר מופנמת, חדה אם צריך, העיקר שלא "תגע" בי. הכי קשה זה הרגעים שבהם אני מרגישה צורך עז לבכות ולהוציא את הכל. זה הרגע שבו אני מתאפקת עד כדי התפוצצות.... אני לא מבינה למה קשה לי כל כך לבכות בפניה.... אני מחביאה את הדמעות עד כמה שאפשר ואם זה לא מצליח אני פשוט קמה והולכת לה באמצע הפגישה (קרה לי פעם אחת). אני לקראת עבודה על נושא כאוב ולא יודעת מה לעשות... אשמח לקבל עזרה..

שלום שני, ראשית, שתפי את המטפלת בקושי שלך להיפתח. שנית, שום דבר לא בוער. זה הקצב שלך ואל תצפי מעצמך לקפוץ מעל הפופיק. זו התנהלות נכונה של טיפול וצריך סבלנות רבה. שלישית, אם יש לך סימפטומים דיכאוניים מחוץ לפגישות הטיפוליות, תרופה נוגדת דיכאון (למשל, ציפרלקס) יכולה להיטיב עימך וגם לעזור לך להשתחרר בטיפול. כמובן שאם אין סימפטומים דיכאוניים, לא כדאי לקחת טיפול תרופתי רק לצורך הטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com