ד"ר רובינשטיין

שלום, אני נבהלתי לגלות שמאז אני גולשת בפורומי בריאות הנפש, וכאלו שיותר בסגנון "הטיפולי" אני לא אחת לא יודעת איך לקרוא הודעות, כלומר: כשיש משפטים שיכולים להיקרא כפשטניים וכמטאפורמה למצב מסויים. למעשה אלו מתנדנדות בין קריאה רגילה וכפשוטה, ולאחר פגיעות אינספור בפורומים אני נוטה ליחס להם כוונה אחרת, מעליבה ופוגעת, בייחוד שיש משפטים עמומים, דימויים, מטאפורות וכו'יב... אני מאוד מבוהלת עקב כך, חושבת שזה לעיתים על סף הפראנויה. איך אני יכולה לדעת ו/ להרגיע את עצמי שאלו הם מחשבות יחס בגדר הנורמלי ולא הפתולוגי? איפה הקו הדק עובר בין מחשבות אלו למחשבות שווא של יחס- באינטרנט? מיותר לציין, שנכנסתי לסרטים בהמשך, נבהלתי מאוד שנחשפתי אחרי שהוציאה עלי אזהרת טרול בקלות בלתי נסבלת (אם אתה מכיר את המונח שהביא עמו העידן החדש), ונפגעתי עד עמקי נשמתי. איך אני יודעת מה הביצה ומה התרנגולת...אם נפגעתי קודם להיכנסי לפורומים וזה המשיך את אותה החוויה או שמא הפגיעה נעשתה ונוצרה בפורומים ועכשיו ממשיכה להשפיע עלי בחוץ? מדוע זה קורה? מחשבות אלו? האם זה קורה לרוב/ למיעוט? האם מחשבות אלו בגדר הנורמלי? תודה

שלום שירלי, אפשר להפליג בהסברים על המשמעות שאת מייחסת למה שאת קוראת - דבר שלדעתי יחמיר את המצב - ואפשר לעשות את הדבר המתבקש והוא להפסיק לעשות דברים שעושים לך רע. הפסיקי לגלוש בפורומים הללו לחלוטין, מצאי עניין אחר, משהו שאין בו עיסוק בעצמך אלא עיסוק בזולת (אולי אמצי בעל חיים או התנדבי באיזה שהוא ארגון), בקיצור הפני אנרגייה החוצה במקום פנימה. ידוע לנו ממחקרים מצטברים שחיטוט עצמי אכן עלול להזיק לאנשים מסוימים, במיוחד לאלה שנוטים לעשות זאת ממילא: http://www.giditherapy.com/avtava.html בשביל מה להעמיד את עצמך במצבי מבחן מיותרים? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום ד"ר לצערי, עברתי הרבה דרך שימוש בפורומים כאלו ואחרים. אינספור פרשנויות וניתוחים (גם עצמיים), ורובם הובילו אותי לשלילי ולחרדות ובהלות. בוא נאמר, שמאז שהתחלתי "להשתמש" נהייתי אדם פחות שמח, פחות חיוני ומתפקד. עברתי תקופה קשה וסוערת, כשהטריגר לכך, היה טיפול פסיכולוגי חסר כל אמפטיה, מתנשא, פטרוני עוד, והסתיים בינינו בכי רע, לא היה ניתן בכלל לגשר ולדון איתה על המצב שאליו הדרדרתי ונפגעתי כה קשות ממנה. עברו מעל 3 שנים ואני עדיין לא מצליחה לשוב ולהתמודד עם עצמי ועם חיי כפי שהיה קודם. חיי בהקפאה תמידית מאז, אני לא מאמינה בעצמי ולא מוצאת בחזרה את המקום שבו סמכתי על עצמי כל כך, אני לא מעיזה להמשיך ולבנות לי את חיי, כרגע מחוסרת עבודה ועצוב וכבד ומפחיד לי בנשמתי. אין לי כסף לטיפול פסיכולוגי (מה גם שאני כיום ממעיטה מערכו). מה אפשר לעשות במצב זה? נסיתי אפילו לקחת סוגים שונים של תרופות אנטי דכאוניות (לא ביחד, כמובן) ושום דבר לא הועיל. אני חשה ומבינה היום, שזה לא ממש דכאון קליני במובן המלא שלה, אלא יותר יוצרות ואמונות שהתהפכו אצלי, וויתרתי על החלומות והתקוות, אני לא מעיזה ולא מצליחה למצוא את הכוחות לראות את החיים כמו שהיו פעם. סוג של כניעה עקב ניכור חזק ביותר שחשתי וכמו-כן, פגיעה רגשית מאסיבית על נפשי. לא מסוגלת להתגבר על מה שעברתי ובעיקר, הגעתי למקום בחשיבה שנכנס למין מעגל קסמים שלילי, מלא רחמים, ותבוסתני. אני לא רואה איך דברים יכולים לשוב ולהיות כפי שהיו פעם (שמחת חיים, מוטיבציה, כוחות וכו')וזה לכשעצמו מדכא אותי יותר. וברור לי גם, שככל שהזמן עבר לו מאז, זה נהיה קשה ועד בלתי אפשרי להשתנות עכשיו. תודה