שלום לכולם

שלום רב.. שמי ימית אני בת 24 לחיי.. רציתי מאוד להתייעץ עם מישהו בנושא כה רגיש אצלי.. אני הכרתי מישהו כבר שנתיים קשר לא ברור כל כך.. אהבה וחשיבות ערך כלפיי שנינו אחד לשני.. הכרתי גבר שנורא נורא אוהב אותי..אני גם מרגישה אליו משהו.. אני לא איתו כי ההורים שלי לא אהבו אותו, ומהפגישה הראשונה שללו אותו דבר שמאודדדד משפיע עליי. אני במשך שנתיים היינו בקשר (לא חברים) תמיד היה לו משהוא אצלי בלב. ולא יכלתי להיותאיתו. העניין הוא שלפני חצי שנה פתאום הקשר ממש התעדק.. ואז החלטתי שאין לי ברירי לנתק איתו כל קשר לחלוטין!! אמרתי לו שאני טסה ללמוד בחול.. כמובן שה היה סתמי ומאז לא הייתי עונה לו לשום הודעה ולשום טלפון.. הייתי בטוחה שזה יהיה קטן עליי ואתגבר והמשיך.. אבל אני לאחרונה מרגישה שעם הזמן הוא יותר ויותר חסר לי... למה זה ? אני מרגישה שרגשות כלפיו יותר התבהרו לי?? למה לזה ?? אולי כי הוא הפסיק לבוא אחריי ולחזר אחריי או שאני הבנתי שהוא יקר לי ? ובכלל למה אחרי תקופה ארוכה הוא חסר לי מידי? אני אמורה לשכוח ממנו ,לא ? אני ממש מבולבלת.. בבקשה אנה ממכם עזרו לי. תודה מראש..... מחכה לתשובה

שלום ימית, נראה לי שאני חלוק עלייך בהנחות היסוד. אני סבור שלפני שנוגעים בקשר שלך עם אותו בחור, יש לטפל בהיפרדות הרגשית שלך מהורייך. את יכולה להמשיך לכבד אותם, אך נראה לי שאם השפעתם הרגשית כה גדולה עלייך, השלב הראשון צריך להיות להיפרד, או לפחות להתרחק מהם, רגשית, גם אם הדבר כרוך במגורים נפרדים, שבהחלט מומלצים בגילך. אינני חושב שבן-זוג צריך לעבור "אישור" של ההורים ולדעתי, אם את אוהבת את בן-זוגך והוא אוהב אותך, הורייך יקבלו בסופו של דבר גם את האהבה הזו. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com