אחיות

שלום, אחותי ואני שונות זו מזו אך דומות בכמה דברים: שתינו רווקות מעל גיל 30, עדיין לא הסתדרנו מבחינת קריירה. שתינו מרגישות שלאנשים אחרים יש חיים - הם מתקדמים ומבלים, ואילו אנחנו לא חיות כמו אחרים, מרגישות פחות מעניינות ושיש לנו פחות מה להגיד. שתינו לא מצליחות בינתיים למצוא את הדרך לשנות את המצב. שתינו מרגישות אי נעימות "לקטר" בפני חברינו על המצב כי כביכול אנו לא עושות דבר על מנת לשנות את המצב (אך בעצם אנו לא יודעות מה לעשות) על מה לדעתך הרגשות שתיארתי יכולים להצביע? על מה מצביעה העובדה שלשתינו רגשות דומים? אני מתארת לעצמי שזה בעייתי על רגל אחת, אך באופן כללי... תודה מראש ושנה טובה...

שלום קרן, בחרת להתמקד בדימיון בקשייכן ואילו אני בוחר להתמקד בקשיים עצמם. אני מרגיש כאן קושי להתבגר ולקחת על עצמכן תפקידים של בוגרות. המלצתי לפנות לטיפול פסיכולוגי (כל אחת בנפרד, כמובן) שיעזור לכל אחת מכן להגיע לעצמאות, להיפרד מבחינה רגשית מהבית, לתפוס את עצמכן כיחידות נפרדות ועצמאיות. ייתכן שבשלב מאוחר יותר כדאי לשקול הוספת טיפול קבוצתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com