זוגיות ופחדים
דיון מתוך פורום פסיכותרפיה
שלום אני בת 29. היו לי הרבה בני זוג אך תמיד זה נגמר ולא מיוזמתי. רוב הקשרים היו קצרים. אני מרגישה שאף אחד לא מתאהב בי ולא מבינה למה. אני מרגישה שאני ממש זקוקה לקשר זוגי וכאשר אני לבד אני ממש נכנסת ללחץ. כשמישהו נפרד ממני אני לא מרפה ואפילו קצת משפילה את עצמי. אני לא מסוגלת להיות לבד בדירתי - תמיד מחפשת עם מי לצאת ומה לעשות. יש בי פחד עצום מלהיות לבד. לפעמים אני מרגישה שזה קשור לכך שלא קיבלתי את הביטחון הנחוץ מהורי, במיוחד מאבי. כיום אני גרה לבד. כל יום אני מבקרת את אימי. נראה לי שזה מוגזם אך קשה לי להימנע מכך - בשבילי ובשבילה.האם הביקורים התכופים מוגזמים? איך מתגברים על הפחד להיות לבד? למה לא הולך לי במערכות יחסים? אשמח לקבל עצה...
שלום ליאורה, שני הקשיים שאת מתארת (בכנות נוגעת ללב) קשורים זה בזה קשר הדוק: הקושי להיות לבד גורם לך להיתלות בבן הזוג יתר על המידה ובגלל התפקיד שאת נותנת לבן הזוג, קשה לך להיות לבד. לדעתי, תנאי הכרחי לקשר זוגי מוצלח בין בוגרים הוא היכולת של כל אחד מהם לחיות לבד ולהיות חבר של עצמו. כמי שלא מצליחה להיות לבד, את מאוד מבהילה בני זוג בתלותיות שלך ובתפקיד ההורי שאת נותנת לבן הזוג. לדעתי, בשלב זה עלייך להתמקד בפיתוח היכולת להיות לבד, יכולת שתוכלי לרכוש בטיפול פסיכולוגי מתאים. ככל שתצליחי יותר לחיות לבד, יגברו גם סיכוייך למצוא בן זוג. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com
מנהל פורום פסיכותרפיה
