כמה שאלות מעניינות !!!

ערב טוב , - האם אם מישהו חושב על התאבדות הוא בן אדם נורמלי או לא ? - האם הוא כן מודע למילה עצמה או לא ? - ואם כן הוא עושה את זה ( מתאבד ) , האם זה מתוך חולשה או אומץ לב ? - ואם הוא ניסה להתאבד וזה לא הצליח ולא טופל בבעיתו , האם יש סיכוי לנסות את זה עוד פעם ועוד פעם עד "שיצליח" ?

שלום אחת, העמדה המסורתית של מקצועות בריאות הנפש היא שהתאבדות היא מעשה תבוסתני הנובע מייאוש מהתמודדות עם קשיי החיים. מחשבות אובדניות נחשבות באופן חד-משמעי סימפטום להפרעה נפשית (לרוב דיכאון קשה, אך לא רק). רוב האנשים האובדניים יודעים לקראת מה הם הולכים ובהחלט מבינים את משמעות המילה. אנשים שניסו להתאבד והפרעתם לא טופלה כיאות, בהחלט עלולים לחזור על כך. בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

התבוסתנות, פעמים רבות, היא לחיות חיים משמימים ועלובים, רק בשביל לשמר גוף מזדקן ונפש ריקה שלא מוכנים להודות שהובסו כבר לפני עשרות שנים. המסקנה הפסיכיאטרית הינה, אפוא, שההיאחזות בחיים של טיפוסים מסומים היא הפרעה נפשית חמורה, הנובעת מחרדה וחוסר השלמה עם כשלונותיהם ותבוסותיהם. בנוסף, יש להזכיר שההגדרה של הפרעת הנפש שד"ר רובינשטיין מצטט מוכנית נובעת מהמסורת היודו-נוצרית, המקדשת את את החיים של המשתייכים לה בלבד. תרבויות אחרות, כגון ביפן, מעדיפות ערכים כגון כבוד עצמי ע"פ חיים בכל מחיר. אני מניחה שהם מופרעים נפשית ע"פ הפסיכיאטריה המערבית (האובייקטיבית והמדעית, כמובן, ואמרו אמן).