אמא מתערבת

אני בת 29. אמא שלי תמיד אומרת לי איך להתנהג עם בחורים ועבודות, ואני מנסה להשתיק אותה ולהתנהג כראות עיניי, ולפי חוש השיפוט שלי . לאחרונה התקבלתי לעבודה חדשה וכעבור זמן קצר של חפיפה פיטרו אותי וזה גרם לי לחשוב כאילו היא צדקה בכל פעם שהכניסה ת'אף שלה לחיים שלי(היא אמרה לי איך להתנהג גם שם) . וכאילו אני באמת לא יודעת איך להתנהג. כל המצב הזה מתסכל ופוגע בי. גם זה שהיא מתערבת וגם זה שכאילו אם אני לא שומעת לה זה מתנקם בי בחיים והמסקנה שיוצאת מזה שאני לא מבינה כלום מהחיים שלי.זה שהיא מתערבת ככה כל הזמן זה בכלל ניראה לי בזמן האחרון שהיא כניראה חרדה והתנהגות שניראית כאילו היא בעצם לא סומכת עליי. זה שזה אח"כ מתבטא לי גם בחיים - זה מדכא וגורם להרגיש כמו סתם ילדה מטומטמת - וילדה שצריכה עדיין לשמוע בקול אמא

שלום שרית, אינך כותבת מה מצבך המשפחתי והאם עזבת את בית הורייך, אך הרושם המתקבל הוא שלא נפרדת מאמך מבחינה רגשית. השאלה אם אמא צודקת או לא היא פחות מעניינת. יכול להיות שאת זקוקה לדעתה כדי לעשות לה דווקא, משום שלא התבגרת ויכול להיות שהיא פשוט אישה נבונה, אך להערכתי את זקוקה לטיפול כדי להפחית את תלותך בה ולהגביר את עצמאותך/נפרדותך ממנה. את מוזמנת לקרוא מאמר קצר שלי העוסק בסוגייה זו: http://www.giditherapy.com/dpd.html בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שכחתי לציין שהרבה פעמים אמא לא מתבקשת לחוות דיעה. היא עושה את זה מבלי שנתבקשה, ובתגובה לשיתוף שאני משתפת אותה(כמו שאני יכולה לשתף כל אחד אחר). אבל היא מיד מתחילה לחלק עיצות. בכל מקרה- השתלשלות העניינים בחיים גורמת לי לחשוב כאילו אין לי מה לסמוך על עצמי אם היא נותנת עיצה בלי שנתבקשה ואחר כך דברים מתפשלים לי כי לא הקשבתי לה. אני מרגישה כמו ילדה קטנה.ועוד יותר- אם נהרסו לי דברים אחרי שלא הקשבתי . דבר נוסף- שזה מלחיץ והורס לי את הביטחון בכל הנוגע לתפקוד בעבודה חדשה. איך מבקשים ממנה שתפסיק עם זה מבלי שתיפגע?