התלבטות בנושא מהותי

שלום רב, רציתי להתייעץ איתכן בבעיה/החלטה קשה שניצבת בפני ובפני משפחתי.אני בת 35, נשואה ואם לשני ילדים.(שנה וארבע).כשהייתי בהריון ראשון חזרתי לגור יחד עם בעלי במושב, ליד הוריי.הסיבה לכך היתה שגרנו בדירה קטנה בעיר עם משכנתא מטורפת ואילו היום אנו חיים בבית פרטי גדול על המשק של הוריי, ללא משכנתא וללא שכר דירה. הורים שלי מאד עזרו ועוזרים לנו עם הילדים,גם עזרה כלכלית וגם עזרה בטיפול-מבחינתי זו עזרה שלא תסולא בפז...אפשר לומר שיש לנו כיום איכות חיים מה שאין להרבה זוגות. הבעיה היא שלי היתה ילדות מאד לא טובה (מבחינה חברתית ורגשית) ואפילו טראומטית בכפר וקשה לי לפגוש את אותם הפרצופים של ילדותי...הבעיה גוברת כאשר היום הבת הבכורה שלי שהיא ילדה רגישה הולכת לגן עם הילדים של אלו שאני גדלתי איתם ולכן מן הסתם גם אני נאלצת להיות בקשר עם אותם אנשים. כאשר גרתי בעיר היה לי טוב מבחינה חברתית ורגשית ואילו כעת אני חווה שוב את אותן רגשות ורק רוצה להימלט מכאן...יש לי כיום אפשרות כלכלית לקנות בית במקום אחר אך מצד שני קשה יהיה לי עכשיו להתרגל לחיות בלי העזרה היומיומית של הוריי... מה דעתכן עלי לעשות?מאד מתלבטת בהחלטה גורלית זו שלמעשה תהיה בלתי הפיכה. בעלי פחות סובל ממני כי לא גדל כאן אבל גם הוא אומר שזה מושב של סנובים שקשה להתערות בו...אני מוצאת שאין לי חשק לקחת חלק בחיי החברה כאן בכפר, אפילו סתם בוועד הורים,(למרות שמאד הייתי רוצה) וכך מתכנסת בתוך עצמי וביתי...

שלום אני, לכל החלטה בחיים יש מחיר ואת היחידה שיכולה להחליט האם הנוחות בעזרה בגידול הילדים שאת מקבלת מהורייך והמרחב הפיזי שווה את המבוכה והקשיים הכרוכים בחזרה למחוזות ילדותך. אני בהחלט הייתי נוטה להמליץ לוותר על הנוחות הזו, כעת כשאינכם זקוקים לעזרה כלכלית, ולצאת לחיים עצמאיים. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

המון תודה על תגובתכם! אדם אחד אמר לי כי לדעתו זו הזדמנות מבחינתי להתמודד עם שדים מהעבר ולעבור 'חוויה מתקנת'. האם אתה מסכים אם קביעה כזו? לי אין שום חשק להתמודד שוב עם אותם אנשים, אפילו אם השתנו...לא מספיק סבלתי כילדה וכנערה?? עובדה שהיה לי טוב כשהייתי במקום אחר, תרתי משמע. מה דעתכם?

ולבסוף החלטתי לוותר על "שירותי המשפחה" למרות הנוחות כי גם אני לא רציתי לחזור למחוזות ילדותי. שנאתי את עיר ילדותי. הייתה לי ילדות ...לא רוצה להרחיב. פתחתי דף חדש בעיר אחרת בה איש כמעט לא מכיר אותי. והולכת בביטחון ברחובות העיר ומגדלת שם את ילדיי בכיף. עם קושי למצוא בייביסיטר אבל לי זה שווה את המבוכה בלפגוש כל הזמן פרצופים מוכרים מהעבר. שונאת רכילות וכו'- דבר זה אפיין מאוד את עיירת ילדותי. מקום קטן בו כולם מכירים את כולם. תאמיני לי- לי עדיף לשלם יותר לבייביסיטר מאשר להישען על המשפחה והעיקר להתחמק מן המבוכה.. שונאת להכיר יותר מידי אנשים- אוהבת להיות חופשיה. אוהבת זרות שאנשים זרים לי.

המון תודה על תגובתכם! אדם אחד אמר לי שלדעתו זו הזדמנות מבחינתי להתמודד עם שדים מהעבר ולעבור 'חוויה מתקנת'. מה דעתכך על קביעה כזו? לי אין שום חשק להתמודד שוב עם אותם אנשים, אפילו אם השתנו... לא מספיק סבלתי כילדה וכנערה?? אשמח לשמוע את דעתכם..

שלום אני, עדיף להתמודד עם העבר אחרי שתצאי לחיים עצמאיים ותוכלי לוותר על התמיכה של הורייך. זה נשמע לי יותר תירוץ והתחמקות מיציאה לחיים עצמאיים על כל המשתמע מכך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com