סתם שאלה

ד"ר שלום, כתבת בעבר שבחירת פסיכולוג זה כמו פגישה עיוורת ... אני מבינה זאת כי כך גם אני הייתי בוחרת פסיכולוג אבל כאחת שמרגישה שבפגישות עיוורות לא כל כך הולך לי (בצורה ספונטינית יותר קל לי) יכול להיות שאם הייתי פסיכולוגית מרבית המטופלים לאחר פגישה ראשונה לא היו נשארים, או שלקחתי את הדברים רחוק מידי? ובכל אופן מחפשים דברים אחר אז אין כל כך קשר בין הדברים. אני חושבת על המשך תואר שני ולא כל כך בטוחה אם אני מספיק "אישיות" כדי להיות מטפלת, בעיני פסיכולוג קליני צריך להיות משכמו מעלה , ואני קשה לי לקטלג את עצמי ... פסיכולוג זה גם "עסק" עצמאי האם לא היו לך חששות בתחילת הדרך שלא יהיו לך מטופלים וכד'...

אומנם ציינתי "סתם שאלה" אבל בכל אופן התכוונתי באמת לשאול איך אדם יודע אם הוא מתאים למקצוע... אני נהנית מהלימודים אבל חושבת עכשיו לאורך כל הדרך אם להמשיך או לא אם להשקיע בלימודים למתאם..... האם טיפול יכול לעוזר?