פוסט טיפול

לפני כחצי שנה סיימתי את טיפול שערך ארבע וחצי שנים. מהרגע שסיימתי את הטיפול חיפשתי תואנות להתקשר למטפל ו/או להפגש איתו. "הצלחתי" לעשות זאת שלש פעמים, אבל בשלושת החודשים האחרונים לא מצאתי סיבות מספיק חזקות שיאפשרו לי להתקשר אליו. אני מאד מתגעגעת אליו. הוא עדיין נמצא בראשי כל הזמן. חשבתי להתקשר "סתם" כדי לפטפט, אבל אני לא רוצה להצטייר כנודניקית ללא תקנה, מה עוד שסוג כזה של תקשורת מעולם לא היה בינינו. אני סקרנית לדעת אם הוא גם חושב עלי לפעמים - סך הכל הייתי די הרבה זמן מטופלת שלו. אני יודעת שאני חייבת להוציא אותו מהראש, אבל איך עושים זאת? האם נכון יותר להתקשר אליו, אולי אפילו לקבוע פגישה אבל אני חוששת שאז תהליך הגמילה יתחיל מחדש, או שנכון להמשיך בניתוק המוחלט?

שלום "אהובה", יחסים "סתם" כנראה לא יהיו ביניכם ובאופן תיאורטי, אם המטפל היה מסכים, הם גם לא רצויים. את עשויה ביום מן הימים להזדקק שוב לשירותיו ופריצת הגבולות של המסגרת הטיפולית עלולה להקשות מאוד על כך. אני לא בטוח ש"ניסיון הגמילה" שלך רצוי. מטופלת-לשעבר שלי, למשל, פרגנה לעצמה לאחרונה פגישה איתי כמתנת יום הולדת לעצמה. אולי זה צריך להיות הכיוון. כלומר, לא להרגיש כמו נודניקית או כעני העומד בפתח, אלא להרשות לעצמך להיפגש עם המטפל פגישה טיפולית לצורכי עדכון ומעקב במרווחי זמן גדולים, תוך כדי שיתוף המטפל בקושי שלך לנתק את הקשר לחלוטין. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

תודה לך. התשובה שלך מאפשרת לי לקבועה פגישה. קצת קשה לי לעשות את זה ממקום של פירגון כפי שהצעת ולא ממקום של "אשמה" על עצם זה שאני רוצה פגישה, אבל - אולי זה יהיה נושא השיחה . . .