שאלה..

אני נמצאת בבעיה מול בן הזוג שלי בנוגע ליחסיו עם משפחתו: אחותו נמצאת בקשר רעוע עם בעלה.קצת בדיכאון לדעתי..אינה עובדת,אין לה חברות,מצבה הכלכלי בכי רע (יש לציין מעל גיל 40) ואני מרגישה שהיא מפילה את כל העול והשעמום בו היא נמצאת על כתפיו של בעלי(שהינו הקטן במשפחה)... כל יום כמעט היא מצלצלת ובעיקר מבקשת ממנו לעשות כך ולעשות כך... להקפיץ אותה/את הילד/לקחת האוטו לקניות/ביקורים וכו.... לי די נמאסס מזה כי אני מרגישה כבר מנוצלת על אף שהיא כביכול בת משפחה. זה מציק לי,הטלפונים מתבצעים בתדירות גבוהה מדי וכן הבקשות! השיחה לעולם לא מסתיימת בשלום ולהתראות אלא ב..."אתה יכול ל...?" ומיד הנהון והסכמה מצידו. שתקתי פעם שתקתי פעמיים מאחר ואנו עוזרים לפעמים גם לבני משפחתי (רק מצידי ולא כבקשה מהם) גם אחיי נמצאים במצוקה כלכלית וגם להם יש בעיות כאלו או אחרות אך הם אינם מטרידים אותי ותמידדד עוזרים לנו כשאנו צריכים,מעודדים ומפרגנים ואילו משפחתו משדרת מצוקה מסכנות ורחמים ואני לא מסוגלת לסבול את זה יותר... הוא מצידו מגונן ומאשים אותי - כמובן שמדי פעם הוא זורק יציאה שגם כשמישהו מהצד שלי מבקש אנו עוזרים אבל הוא לא מצליח להבין או משתדל להתעלם מהעובדה שמדובר בעזרה הדדית ולא חד צדדית כמו במקרה שלו וכן שלא מדובר בבקשות מצידם אלא במקרים חריגים אלא כמחווה ומדאגה שלי...ושוב...לא ניתן להשוות כי באמת משפחתי מרעיפה עלינו אהבה,בימי הולדת תמיד קונים לו מתנות,מתקשרים ומבררים לשלומו,שולחים לנו ארוחות חמות,אימי בביקוריה מנקה לנו את הבית ובקיצור מתייחסים מכל הלב.... מצידם - השיחות דכאוניות וכבדות ואף כי איני שומעת אותן (כאשר הוא מקבל שיחה) אני מתעייפת רק מלחשוב עם מי הוא מדבר... אני מנסה להבין מה גורם לבן אדם מבוגר להתעלק בצורה הזו,מה אני אשמה שהם הרסו את חייהם הזוגיים /כלכליים במו ידם למה אני צריכה לריב עם בעלי רקקקק מהסיבה הזו ולקלקל מס' פעמים את האוירה רק כי איני מתאפקת יותר ואני רוצה שזה ייפסק האם בקשתי מוגזמת? האם חוסר סבלנותי מראה על רוע? חוסר אנושיות? אני בסה"כ מנסה לשמור על אוירה אופטימית בבית ולא רוצה גורמים מדכאים שיכנסו בינינו.מה גם שהבהרתי לו שאין לי בעיה שיעזור אבל לא שזה ייהפך להרגל - זה התחיל מבקשה שנלווה להם כסף,נשלם להם חשמל ושירותי תקשורת וממשיך בבקשות של תקפיץ אותי תיקח אותי....כאשר הבעל חוזר מהעבודה,קם משינה,מוצ"ש ובקיצור בהגזמה!! איני יודעת כיצד לנהוג כי המצב עדין וכאשר אני מסבירה לו שזה מעצבן אותי הוא זורק לי "מה את רוצה שאני אעשה? מה אני אגיד לה?? אני מרגישה שיש לי 2 משפחות וחיי מפוצלים ואני מיואשת כבר. מה דעתך??

שלום אלינה, קראתי בעיון את פנייתך המפורטת ואינני חושב שאת צריכה לריב עם בעלך. המריבות הללו ייעלמו אם תניחי לו לנהל את ענייניו עם משפחת המוצא שלי בלי להתערב. את מצידך תבקשי מה שאת רוצה ממנו בכל הקשור לילדים שלכם ולמשק הבית ואם לא יהיה לו זמן גם למשפחה שהקים וגם למשפחת המוצא שלו, זו אמורה להיות בעיה שלו - ולא שלך! אם יש לך תלונות אליו בקשר לזמן שהוא מקדיש לך ולילדים, את צריכה להפנות אותן אליו בצורה עניינית, בלי להתייחס למשפחת המוצא שלו. אם יהיו בעיות בעניין הזה פנו לטיפול זוגי ואם הוא יסרב לפנות לטיפול זוגי, פני לבדך ורוב הסיכויים שהוא יצטרף בהמשך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

בוקר טוב. נכון שאין לחפש אשמים כאשר מחפשים פתרון אך אני מסיקה כי מכל הסיפור אני לא הייתי בסדר בתגובותיי כלפיו ומתוך ניסיון להבין למה? אני פונה בשאלה נוספת אליך... האם אכן התנהגות המשפחה "נורמלית" ועליי לקבלה? גם אם הוא משקיע במשק הבית שלנו עדיין מדוע יש לגיטימציה להתנהגות הזו? מדוע עליי לא להתערב רק בגלל שזה לא פוגע בי (בצורה ישירה).? האם רק כאשר נפגמת פרטיותו של הזוג בשל אחד מהצדדים יש צורך להעיר ולהגיב על ההתנהגות? לא ממש הבנתי בקיצור מדוע עליי להתעלם ולא לעמוד על שלי עד לפתרון "הבעיה"??