התייעצות

שלום ד"ר אני בת 37 נ+1 ,התחתנתי לפני מס' שנים. כשהייתי צעירה יותר גרתי עם הוריי והייתי זמינה מאד לאמא שלי ולבקשותיה כיום היא עדיין מבקשת ממני בקשות כלשהן הסעות וכו', אני משתדלת להענות לה וכשאני מציעה ביום אחר, היא עסוקה. אני מרגישה שהיא תובענית כלפיי .אני מרגישה שאני צריכה להקשיב ללב שלי בייחוד שהצרכים שלי השתנו כאמא בעצמי. לא תמיד אני נענית לה ואני מסרבת אבל היא מאד מבקשת , לדבריה כדי לראות את הנכד ותוך כדי לשלב את הבקשות שלה.ואם אני מסרבת היא אומר ת"אבל אנחנו עוזרים לך עם הילד שומרים עליו וכו'...ויש לה טענות מנגד אני מוצאת את עצמי לרוב בהתלבטויות ובסירובים שלא מתקבלים.יש לציין שאני כן אומרת לה לא ולמה היא לא מוצאת אלטרנטיבה וכו'. מה לעשות?. תודה רבה

שלום תמר, נשמע שאמך עדיין מצליחה לגרום לך לרגשות אשמה, בעיקר ב"פנקסנות" שהיא מנהלת לגבי העזרה שהיא נותנת לך לעומת זו שהיא מקבלת ממך. המלצתי היא להימנע מניהול חשבונות כזה, אך כן לקבוע איתה שיחה שתוקדש לנושא באופן עקרוני, שיחה שבה תודי לה על עזרתה אך גם תבהירי לה את מגבלותייך ותנסי להגיע איתה לאיזה שהוא הסדר אופרטיבי. אם יש ימים ושעות שאת יותר זמינה בהם באופן שיטתי הודיעי לה על כך. אם תוך כדי שיחה היא "תיעלב", אמרי שאת רואה שקשה לה לדבר על כך הפעם, שתיקח את הזמן שלה ונסי לדבר איתה שוב באופן מעשי כעבור שבוע-שבועיים. במקביל, אני מציע לך להפחית את ההעזרות שלך בה, גם אם זה כרוך בשכירת עזרה חיצונית, כדי להגביר את תחושת הנפרדות שלך מאמך ואת היכולת של אמך לעורר בך אשמה. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com