לא יודעת מה לעשות

לאחרונה לא הולך לי בטיפול אחרי שהכל זרם חלק. יש טענות קשות כלפיי המטפלת אבל כאשר אני אומרת לה אותם היא מייד מתגוננת ולא מקבלת את דבריי ואני צריכה להבין אותה ולא היא אותי. היא טוענת שדפוס החשיבה שלי קיצוני או שחור או לבן ואני מסכימה עם זה אבל כאשר אני טוענת טענה כלפיה על מה שמפריע לי בטיפול ובצדק (כל זה קורה רק לאחרונה)- היא אומרת- העולם אותו דבר בחוץ, מה כבר קרה ? ולא לוקחת אחריות ומאשימה את דפוס החשיבה הקיצוני שטבוע בי כי ואני נאלצת להסכים עם דבריה למרות שמבפנים אני חשה אחרת-כועסת ופגועה.ולא יכולה להראות את מה שאני חושבת באמת. אני פשוט מפחדת לכעוס עליה שלא תעלם או תכעס. אבל היא בכל זאת נעלמה! עכשיו כבר חודש לא שמעתי ממנה אחרי שהבטיחה להתקשר אליי בעוד יום או יומיים לקבוע פגישות. אני מאוד כועסת על זה!!!! אבל כאשר היא מתישהוא תתקשר ואני אגיד לה מדוע לא עמדה בהבטחתה היא שוב תגיד- נו אז מה כבר קרה?!? העולם אותו דבר בחוץ זה דפוס החשיבה שלך וכו' וכו'. כאילו מה אני בכלל כועסת. מה היא מתעללת בי? מה זה השטויות האלה? לא רוצה לדבר איתה יותר שלא תתקשר אליי בכלל! בא לי לנתק לה בפנים! שתרגיש מה זה להבטיח ואז להעלם בלי סיבה. בטח היא שוב כועסת עליי כמו אז, לך תדע... מעניין איזה תירוץ היא תמציא עכשיו להעלמותה. ולי אין זכות לכעוס!! עליי לברוח מזה- זה מזיק לי מאוד! ואני לא יודעת איך! אני יודעת שאיך שהיא תתקשר(אם בכלל) אני ארוץ לשם כמו טטה'לה ואבלע כל תרוץ שהיא תמכור לי העיקר שהיא רוצה שוב להיפגש איתי. איך עליי להתאדות מהטיפול המפגר הזה גם ולשכוח מהכל מייד????? אל תגיד לי שאני צריכה להתקשר אליה או לשלוח לה מכתבים- די כבר עשיתי את זה בעבר. כנראה שזה סופית נגמר!

ככה זה מטפלים.........גם לי היתה אחת כזאת שהגיבה בצורה דומה מאוד......תמיד אומרים לנו לשטוח את טענותינו בפני המטפל- אבל אז המטפל מחזיר הכל אלינו כאילו שאם מפריע לנו משהו אנחנו יצרנו אותו.....ואנחנו צריכים להבין למה יצרנו אותו......כאילו אין שום דבר בצד השני שעלול לעורר משהו שלילי ואנחנו תמיד(אבל תמיד!) משליכים את עולמנו ואת קשיינו על המטפל ואם מתעוררת אי שביעות רצון זה בגללנו....

שלום גם, מטופלים בהחלט מתנהגים בטיפול בצורה דומה להתנהגותם מחוץ לטיפול ותפקידו של המטפל להצביע על דפוסי התנהגות שמכשילים את המטופל. עם זאת, כאשר המטפל משתמש בתפקידו זה כדי להצדיק מעידות שלו בטיפול, הדבר מחטיא את המטרה הטיפולית ומוסיף מטען לא הוגן של אשמה על המטופל. במקרים כאלה המטופל אכן אמור להפעיל את השיפוט שלו ולבדוק האם המטפל לא מרחיק לכת או משתמש בתפקידו כמשקף וכמפרש את מה שקורה למטופל בצורה מוגזמת, הפוטרת אותו מאחריות. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

שלום לך, יש לי הרגשה שלא הבנתי שום דבר. האם אין לכן שעה קבועה? או לפחות האם אינכן קובעות את הפגישה הבאה בסוף הפגישה? נשמע שאין כאן איזו מסגרת טיפולית שתפקידה לנסוך ביטחון וליצור תחושה של רצף והמשכיות. נוהל קביעת הפגישות ביניכן לגמרי לא ברור לי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://giditherapy.com

כן נכון אתה צודק- אי אפשר לקרוא לזה טיפול. אבל אני נפלתי בזה כל כך עמוק! ולמרות שזה לא זה אני תלויה בזה מאוד. לא משנה איך לא משנה מתי. נהייתי "חולה" בגלל ה"טיפול" הזה. שהתחיל כייעוץ תמים אבל בכמה פגישות מסויימות נכנסנו לעובי הקורה. ומאז אני מזה מתחרטת שבכלל גלשתי לשם- משם כל צרותיי התחילו. איך נתתי לעצמי לדבר עם אדם שהוא לא מתאים ועדיין פסיכולוג מתמחה (אבל עדיין במסגרת חדר טיפולים) ובטחתי בו? ועכשיו גם נוצר טריגר חזק למשהו בעברי ואני לא מצליחה להשתחרר מזה! אני מנסה לארגן מחדש את כל מנגונוני ההגנה שלי ללא הצלחה. כנראה שהזמן יעשה את שלו..