אלוהים תן לי את האומץ לשנות את מה שניתן לשנות

דיון מתוך פורום  פסיכותרפיה

20/09/2002 | 01:06 | מאת: שירי

שלום, אני לא יודעת מהיכן לתאר את בעיתי. אני גרה במשפחה חולנית. בילדותי ובבגרותי הייתי קורבן להתעללות נפשית ופיסית. אבי ואחי אלימים, ואימי היסטרית ולא מאוזנת. היא הפכה להיות כמו אבא שלי, ניתן אפילו לומר שהיא ניזונה מאלימות כלפיה ובכלל ממריבות. אחי הוא ממש מפלצת, הוא הסתבך רבות בחייו וזכה לגיבוי וחיפוי מהורי. במשך השנים הותקפתי כמה וכמה פעמים באלימות ואכזריות יוצאת דופן, וכתוצאה פיתחתי הפרעות שונות בהן הפרעת חרדה. השכלתי לחפש לעצמי עזרה על מנת לסלול את חיי. עברתי דרך ארוכה עם מטפלת, התמדתי בעבודה אחראית ורצינית ובכוונתי להתחיל ללמוד השנה במקביל. אך המגורים בבית הינם בלתי אפשריים, אני חיה בשני עולמות. בעולם שבחוץ אני פורחת, חרדותיי נעלמות כמעט, אני זוכה לאהבה והערכה רבה במקום עבודתי. בבית משפחתי באופן תמידי בבית, רק אמא שלי עובדת. בעולם שבבית הסביבה מאיימת, רוויה באלימות, חוסר כבוד טיפשות ועריצות. אבא שלי משך כל חיי טרח לערער את הבטחון שלי ולהשריש לנשמתי שאני רעה, מכוערת, טיפשה, לא מוצלחת, ו "שאגמור" כמזכירה מטומטמת בעוד אחי יצליח, יתעשר וישגשג. אינני בקשר עם אבי ואחי. (על אף המגורים המשותפים). אינני יכולה לעזוב את הבית כרגע בשל חובות מהעבר שנבעו מכך שמס' פעמים נאלצתי למצוא לי מקומות מיגורים זמניים לאחר התקפה אלימה כלפי והוצאות נוספות, בנוסך אורח חיים בזבזני כפיצוי על מה שקורה בבית . (שפיתח גם הפרעת אכילה). היום, היה מקרה שלא מצא חן בעיני אחי מבט מסוים שלי והוא פשוט העיף עלי כסא. רתחתי מזעם, וצרחתי שאסור לאף אחד להרים עלי יד, אבי ממש התרתח והיה קרוב מאוד להתהגות אלימה כלפי, הוא מעודד את אחי ואת התנהגותו. (אבי ממש מעריץ את אחי ומתנהל בינהם ובים אימי קשר סימביוטי). אחי לא יכול לסבול את הצלחתי, יופיי, ואושרי זה כאילו שאני צריכה להסוות אותו כדי לשמור על בריאותי הפיסית והנפשית. אחי מובטל במשך שנים ומסובך בענינים שונים. המקרה היום מוטט אותי ואת עולמי, ואני נושאת כאב עמוק, כעס ושנאה רבים ובפעם המיליון אני אצטרך להרים את עצמי. אני לא יודעת מה אני מבקשת. אני יודעת שאני צריכה לקחת אחריות על חיי ושרחמים עצמיים

20/09/2002 | 01:07 | מאת: שירי

המשך.. ..ושרחמים עצמיים רק ישמשו כחול טובעני.

21/09/2002 | 13:25 | מאת: ד"ר גידי רובינשטיין

שלום שירי, הצטערתי לקרוא על ההיסטוריה הקשה שלך ואולי עוד יותר על מעגל הקסמים שהכנסת את עצמך אליו. הייתי אומר שהחרדה היא, אולי, אות אזהרה חיובי הקורא לך לצאת מהסביבה הקשה, המזינה את החלק הפגוע. לכותרת שנתת לפנייתך יש המשך "תן לי את הכוח להבדיל בין מה שאני יכול לעשות ובין מה שאינני יכול לעשות" ואני סבור שאת בהחלט יכולה לצאת מהבית ושיציאה מהבית היא תנאי הכרחי, אם כי לא מספיק, לשינוי. ההשלמה ליציאה מהבית חייבת, כמובן, לבוא בעבודה טיפולית מעמיקה שתכלול חוויה מתקנת. אנו יודעים מסטטיסטיקות על אשפוזים פסיכיאטריים, שחולים המשתחררים למשפחות המוצא שלהם נוטים לאשפוזים חוזרים פי שישה יותר מאשר חולים המשתחררים למגורמים עצמאיים או לקהילות שיקומיות בקהילה. כלומר, הסביבה בה נוצרו קשיינו היא החממה הטובה ביותר לשימורם. לכן, תנאי לשינוי פנימי ולהתגברות והתמודדות עם עברך הקשה, הוא שינוי סביבתי, שלשם השגתו בהחלט מומלץ להיעזר בטיפול. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין

מנהל פורום פסיכותרפיה