תרופות- לכל החיים?

שלום ד"ר רובינשטיין, האם קורה שאנשים חוזרים לפורום כדי לתת משוב חיובי? אני חוזרת לשם כך: לפני כמה חודשים כתבתי כאן, שרויה בדכאון עמוק. תגובתך המקצועית, הרגישה והאמפתית הצליחה לשלוף אותי מהמיטה, לטובת המשך החיים. בעצה אחת עם פסיכיאטרית התחלתי לקחת תרופה נוגדת דכאון (לוסטרל). מצבי השתפר לעין ערוך- חזרתי לתפקד, ללמוד, לעבוד, להנות... חזרתי לחיות. תודה מקרב לב על זריקת העידוד. אני מניחה שחלק גדול מהשינוי ניתן לזקוף לזכות התרופה, ואני מודה שהדבר מעט מטריד אותי: האם המשמעות היא שאזדקק לתרופה זו כל חיי, או שיש סיכוי "להשתחרר" ממנה לאחר תקופה? האם הנסיון הקליני מצביע על כיוון אופטימי במקרים כמו שלי? אני מודה לך, מאוד.

לי לא קשה לרדת מהתרופות הקשיים שלי נובעים מכך שהתרופות מהוות סיבה לראותת את הרופא פעם בחודשיים. הפגישות עם הרופא חשובות לי כדי לדעת שיש מי ששומר עלי

אז מה רע בזה ???הפחד להיות תלוי במשהו??? תפסיק לחשוב יותר מידי ותתחיל לחיות. בהצלחה, גיא

שלום ד', טיפול תרופתי בהחלט אינו צריך להימשך כל החיים. קל יותר להפסיק את הטיפול התרופתי אם הוא מלווה בפסיכותרפיה (שיחות) שמאפשרת שימוש בכוחותייך שלך וכמו כן, ככל שהשימוש בתרופות מתחיל מאוחר יותר בחיים, קל יותר להפסיקו. ההפסקה נעשית בתיאום עם הפסיכיאטר, בתלות בשיפור שחל במצבך, ובדרך כלל באופן הדרגתי. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין